דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ר' אברהם אבן עזרא

אתר הפיוט

16/11/2015

תקציר המאמר

ר' אברהם אבן עזרא, נולד בשנת 1090 בטודילה, סמוך לחלקה הנוצרי של ספרד. בעיר זו נולדו גם ר' יהודה הלוי ור' בנימין מטודילה, שהיו בני זמנו של ראב"ע. מעניין שר' אברהם אבן עזרא קיים בחייו שילוב של שתי דמויות אלו. כריה"ל היה אף הוא משורר ופילוסוף גדול וכמו ר' בנימין מטודילה נדד ונסע בדרכים. לימים ייקשרו ביניהם שתי דמויות מופת אלו גם בקשרי נישואין. בנו של ראב"ע, יצחק אבן עזרא, שהיה משורר נחשב בפני עצמו, נושא לאשה את בתו יחידתו של ר' יהודה הלוי.

לתקציר המלא

ר' אברהם אבן עזרא, נולד בשנת 1090 בטודילה, סמוך לחלקה הנוצרי של ספרד. בעיר זו נולדו גם ר' יהודה הלוי ור' בנימין מטודילה, שהיו בני זמנו של ראב"ע. מעניין שר' אברהם אבן עזרא קיים בחייו שילוב של שתי דמויות אלו. כריה"ל היה אף הוא משורר ופילוסוף גדול וכמו ר' בנימין מטודילה נדד ונסע בדרכים. לימים ייקשרו ביניהם שתי דמויות מופת אלו גם בקשרי נישואין. בנו של ראב"ע, יצחק אבן עזרא, שהיה משורר נחשב בפני עצמו, נושא לאשה את בתו יחידתו של ר' יהודה הלוי.

 

קרוב לחמשים שנה יושב ראב"ע בספרד, ובשנת 1140, אותה שנה בה יוצא ריה"ל אל מסעו האחרון אל עבר ארץ הקודש, גולה ראב"ע ממקומו ועוזב את ארצו, כנראה בשל תחושתו את האסון המתרגש לבא. בני כת המוואחידון השתלטו על צפון אפריקה ויצאו לכבוש את ספרד מידי המוראביטון במסע רצוף פרעות אכזריות ביהודים. יהודי ספרד הועמדו בפני הברירה להתאסלם או למות. רבים סירבו להתאסלם ומתו על קידוש ד'. הבשורות הרעות הגיעו אל ראב"ע במקום גלותו ברומא והוא נושא משם קינה הפותחת במלים: אהה כי ירד / עלי ספרד / רע מן השמים. הוא הולך ומתאר את הפרעות שנעשו ביהודים ובוכה מר על מר גורלם. חשיבותו של שיר זה רבה מבחינה היסטורית שכן ראב"ע נוקב שם בשמות הערים בספרד ובצפון אפריקה אשר נחרבו בפרעות ומתאר את שהתחולל שם.

 

ר' אברהם אבן עזרא, האציל הספרדי הגאה שגלה ממקומו, אשר נשא את מקום מוצאו כתואר אצילות – "אברהם הספרדי" - היה "איש הקשר" בין תרבות יהודי ספרד ויצירתם הרוחנית לבין ארצות אירופה הנוצרית. היהודים באירופה לא ידעו ערבית ונזקקו לתרגומים עבריים של שפע היצירה  היהודית בספרד מכל התחומים, שרובה נכתבה ערבית. ראב"ע עסק בתרגום הן לפרנסתו והן מתוך תחושת שליחות של הפצת ספרות זו.

אבן עזרא יושב ברומא שנים אחדות וממנה ממשיך לנדוד בין ערי איטליה השונות ואז פונה אל צרפת. יכול להיות ששם נפגש עם הרשב"ם ועם רבנו תם, נכדיו של רש"י. מכל מקום, נותרו בידינו שירים היתוליים שהחליפו ביניהם רבנו תם ואבן עזרא. מצרפת המשיך המשורר בנדודיו והגיע לאנגליה, שבזמנו נחשבה "קצה" הישוב היהודי באירופה. שם ציפו לו מוקיריו ומעריציו ושם כנראה נפטר בשנת 1164.

שירי אבן עזרא ודמותו של אבן עזרא עצמו, שימשו דוגמא והיוו מקור השפעה של הסגנון הספרדי בכל הארצות בהן ביקר, במיוחד באיטליה ובפרובנס,  שם התחילו המשוררים לכתוב בסגנון ספרדי סמוך מאד לביקורו. צפון צרפת ואשכנז הכירו את השירה הספרדית לפני ביקורו של ראב"ע שם, אבל ביקורו שם הגביר את השפעתה.

בבואו לרומא נוכח כי ידיעתם של חכמיה את הלשון העברית אינה מספקת ולכן חיבר למענם כמה ספרי דקדוק ותרגם שלושה ספרי דקדוק של ר' יהודה אבן חיוג'. הוא נדהם לגלות את שירת הקודש המקומית שקפאה על שמריה והיתה בבואה חוורת של הפיוט הארצישראלי הקדום. את הביקורת שלו הוא מיטיב לבטא במאמר שנון וחריף להפליא אותו הוא מביא בפירושו לקהלת ה, א, ממנו ניתן ללמוד מה הם הקריטריונים לשירת הקודש, לדעתו ולדעת משכילי ספרד:

 

...ועוד כי לשון הקדש ביד ר' אליעזר נפשו עדן עיר פרוצה אין חומה,

שיעשה מן הזכרים נקבות, והפך הדבר ואמר שושן עמק איומה...

ולמה ברח מן הפסוק ולא אמר שושנת עמק איומה.

ועוד מה ענין לשושנה שיתארנה באימה, התפחד השושנה?

ואין תואר השושנה כי אם קטופה או רעננה או יבשה.

אמר אחד מחכמי הדור

הוצרך לומר איומה בעבור שתהיה חרוזתו עשירה.

השיבותי אם זאת חרוזה עשירה,

הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים...

 

היקף ידיעותיו והשכלתו של אבן עזרא יוצא דופן גם בקרב בני זמנו ששאפו להרבות חכמה וידע בכל תחום שיכלו. לצד פיוטיו הרבים הוא חיבר ספרים בתחומים שונים – פילוסופיה, דקדוק, מתמטיקה, אסטרולוגיה, אסטרונומיה. כמתמטיקאי מוכשר מחבר אבן עזרא שירי חידה קשים לפתרון המבוססים על מספרים ואותיות ושיר המתאר את משחק השחמט כזירת קרב בין שני מחנות.

את כל ספריו אלו, נוסף על פירושו המקיף למקרא - חיבר בשנות נדודיו. בשנות שבתו בספרד עסק כנראה בעיקר בשירה ורק בגיל 50, עת צאתו את ארצו אליה לא שב עוד, החל בכתיבת פירושו למקרא ושאר ספריו.

בפירושו למקרא היה חדשן בהיצמדותו לפשט. הוא לא חשש מאיש ובלשונו החריפה העביר ביקורת על כל פירוש שלא הסכים לו. אנו מוצאים אצלו את הביטויים: וזה הפירוש תפל; זה הפירוש חסר לב; אין להם בינה בדקדוק; כל דבריהם רוח - זה הטעם בלי טעם;  וזה פירוש שיגעון. אבל הוא גם יודע לשבח פירוש הנכון בעיניו ואומר: יפה פירש; יפה אמר. ראב"ע מביא בפירושו למקרא למעלה מארבעים פרשנים אותם  הוא מזכיר בשמותיהם, נוסף על פירושים רבים אחרים אותם הוא מזכיר בעילום שם. לא כל פירושו למקרא מצוי בידינו ולא נותר לנו אלא להצטער על כך. די אם נקרא במכתבו של הרמב"ם לבנו, שם הוא כותב כך:

ואתה בני הנאמן לי, אני מצווה לך שלא תעיין בפירושים וחיבורים...אלא בפירושי הראב"ע. בחיבוריו ובפירושיו תעיין כי הם טובים מאד ומועילים לכל מי שיקרא בהם, בהשתכלות יפה בשכל זך ורעיון דק ...וכל שתקרא מהסבריו ומרמזיו אשר ידבר בהם, עיין בהם עיון יפה, והשתכל בהם השתכלות רבה בשכל זך ובעיון נקי, כי החכם הזה הנזכר לא היה מתפחד משום אדם ולא היה נושא פנים לשום בריה...

ראב"ע, המשורר הנודד בעל הלשון השנונה והמושחזת, מספק לנו דרך שיריו לא מעט פרטים על חייו. מהם אנו לומדים על עניו ונדודיו, על העשירים המתחמקים מבקשות העזרה ונוהגים בקמצנות, על "חכמים" שאינם כה חכמים. הגישה הריאליסטית הזו אותה מביא אבן עזרא אל שיריו היא חידוש בשירתה של אותה תקופה, כמו גם ההתבוננות האירונית  על אחרים ועל עצמו. חוש ההומור שלו השזור בתוך שיריו והאופן שבו הוא מתלוצץ על חשבון עצמו וזולתו, הוא חידוש מרענן המעלה חיוך על שפתי הקורא.  

חידוש נוסף של האבן עזרא הוא סוג שירי "הויכוח" שהוא מחבר. הכוונה לשירים שבהם מתנהל דו שיח או ויכוח על הבכורה, כאשר כל צד מנסה להוכיח את עליונותו. הצדדים המתווכחים הם לאו דווקא דמויות אנושיות אלא גם בעלי חיים, דוממים, איתני הטבע ומושגים מופשטים. כך למשל מתווכחים בשיריו אלה האביב והחורף; הלחם והיין; יום השבת ושאר המועדים; האדם והחיות; האדם והים. יכול להיות ששירים אלו נועדו לשמש כשירים לסעודות מצווה ולהתכנסויות דומות.

חידושו החשוב ביותר של אבן עזרא הוא המשל הפיוטי הפילוסופי שלו "חי בן מקיץ", שנכתבה כסיפור מחורז ולא כשיר שקול, מה שמעיד על כך שהיצירה לא נועדה להיות יצירה המוקראת בקול בפני קהל, אלא יצירה הנקראת מן הכתב וזהו חידוש באותם ימים. במשל זה מתאר ראב"ע דמות פלאית - "חי בן מקיץ" - הנגלית אליו ולוקחת אותו למסע בעולמות תחתונים ועליונים. זהו בעצם מסע אל החכמה, אל נשמת האדם והכרתו את בוראו.

בשירתו בולטים היסודות הפילוסופיים ההגותיים ורבים מפיוטיו עוסקים בנשמה. יצירתו הפיוטית מקיפה כמעט את כל סוגי הפיוטים ובשירי החול שלו מוצאים חידושי צורה וסגנון רבים.

פיוטיו של ראב"ע מושרים ע"י קהילות ישראל השונות, עדה עדה ולחניה. את כולם מאחדת האהבה לשיריו הנפלאים של האבן עזרא, משירי שבת כמו " כי אשמרה שבת", "ארץ ורום בהבראם", "אליו מי הקשה וישלם" ועד ל"צמאה נפשי" ו"אגדלך" שכל כולם שירי שבח ותהילה לאל, שירי אהבה ויראת הרוממות.

ר' אברהם אבן עזרא, השכלתן והפשטן הגדול, מגלה בשירתו את השתוקקותו להידבק בבוראו, את אהבתו אל הקב"ה, את צמאונה של הנפש והנשמה להתעלות ולדבקות רוחנית: 

צמאה נפשי / לאלוהים לאל חי

לבי ובשרי / ירננו אל אל חי

אל חי בראני / ואמר חי אני

כי לא יראני / האדם וחי

 

בשיר זה, שכל כולו כמיהה אל האל, מבטא המשורר הנודד בין גלויות אירופה את כאבה של היהדות הנרדפת על ידי הנצרות והאיסלאם גם יחד ולא מהסס להכניס בשירו את השורות הבאות:

ראה לגברת אמת (=היהדות)

שפחה נואמת (=הנצרות)

לא כי בנך המת

ובני החי...

...שפוך אף על ראש השעיר (=איסלאם ) החי