דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

רמיזה

אמנון ששון

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

מונח המציין אחד מקישוטי השיר, שעיקרו התייחסות קצרה של המשורר לדמויות, אירועים, מצבים, מקומות ופסוקים מן התנ"ך, ובמידה פחותה בהרבה - גם לטקסטים קדומים אחרים, כמו התפילה וספרות חז"ל.

 

יש שהרמיזה באה להזכיר היבט זה או אחר מן התנ"ך כמות שהוא בפני עצמו, אך לפעמים היא משמשת את המשורר להשוואה בין העבר להווה, או כדי להבליט את הניגוד בין אז לעכשיו. לדוגמה, הטור הפותח את הגאולה של שלמה אבן גבירול: "שביה עניה בארץ נכריה לקוחה לאמה לאמה מצריה". כאן הרמיזה "לאמה מצריה" היא להגר אם ישמעאל, שהיתה שפחת שרה, ואילו בהווה נתהפכו היוצרות והאומה שגלתה (צאצאי שרה) היתה לאמה לצאצאי הגר. ויש שהרמיזה משמשת להבעת משאלה לעתיד לבוא. לדוגמה, ברשות "שאלי יפהפיה" כותב אבן גבירול: "האל, קרא אליו כקרוא אלי אמו: קומי ושובי לגברתך והתעני!" בבחינת חדש ימינו כקדם. יש שהרמיזה משמשת את המשורר ליצירת דימוי בעזרת כ' הדמיון. לדוגמה, "כיום ים סוף" בשירו של שמואל הנגיד, או "כמשכב עוג עלי ערש" בשירו של אבן גבירול.

 

בכל מקרה, הרמיזה היא בגדר מעט המחזיק את המרובה, והשימוש בה מושתת על ההנחה שהקורא מכיר את המקור המקראי הנרמז בשיר, ובזהותו את הרמיזה בתוך השיר הוא משווה לנגד עיניו את ההקשר המקראי על כל הכרוך בו ומקשר בינו לבין השיר. מתוך כך קישוט זה מייפה את השיר, מעמיק ומעשיר אותו.