דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

קרב יום - עיון בפיוט

שרה פרידלנד בן-ארזה

16/11/2015

תקציר המאמר

על מדרשים שונים המתארים אירועים נסיים שאירעו לעם ישראל בליל הפסח, המאוחרים כנראה לדורו של יניי, אך ייתכן שהם מעידים על דרשות שהיו מוכרות לו, או שהן פרי עטו.

לתקציר המלא

אל הפיוט- מילים, לחן וביצוע

 

"ויהי בחצי הלילה" הוא חלק מה"קרובה" שכתב יניי, אחד מגדולי הפייטנים של ארץ ישראל, עבור השבת שבה נקרא הסדר של מכת בכורות, הפותחת במלים "אוני פטרי רחמתים". הפייטן מנה בקרובה זו נסים שנעשו ושעתידים להיעשות בלילה. טורי הפיוט מסתיימים במלה "לילה", ומתחילים בסדר אלפא-ביתי.

היו שהבינו פיוט זה כאמירה דרשנית, שאינה משרשרת רק נסים שנעשו בלילות, אלא שקובעת כי כל האירועים הנסיים הללו אירעו בתאריך של ליל חג הפסח. חלק מן האירועים המוזכרים בפיוט, כבר נדרשו כאירועים שהתרחשו בליל הפסח. כך מופיע בשני המדרשים הבאים, המאוחרים כנראה לדורו של יניי, אך ייתכן שהם מעידים על דרשות שהיו מוכרות לו, או שהן פרי עטו:

במדבר רבה כ, יב

"ויבא אלהים אל בלעם לילה" -

זהו שאמר הכתוב (שמות יב) "ליל שמורים הוא לה'" -

הוא הלילה הזה.

כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים - בלילה היו:

(בראשית לא) "ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה",

(שם כ) "ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה",

(שמות יב) "ויהי בחצי הלילה",

וכתיב (שם יד) "ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה",

(בראשית יד) "ויחלק עליהם לילה",

וכן כולם.

מדרש פנים אחרים נוסח ב פרק ו

בד' מקומות נאמר "בלילה ההוא", וארבעתן היו בלילי פסחים:

שנים משל רחל, ושנים משל לאה...

ובשתי לילות של פסח נעשו נסים על ידי בניה של זו,

שנאמר "ויהי בחצי הלילה" (שמות יב כט) זה היה ליל פסח. ונעשו נסים על ידי משה שהיה מבני בניה של לאה,

"ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" וגו' (מ"ב יט לה) ואותו לילה ליל פסח היה, שעלה סנחריב והיה רבשקה שם. הלך והציץ על פתח החומה של ירושלים ושמע אותן קוראין הלל, ואמר לסנחריב לך וחזור לאחוריך. למה? אלהיה של אומה זו עסוק הוא להיות עושה להם נסים בלילה הזאת. והיה מבזה על ירושלים כשראה אותה אמר בשביל העיר הזאת הקטנה הייתי מייגע כל הצבא הזה? היה מבזה עליה שנאמר "ינופף ידו הר בת ציון" (ישעיה י לב) ואמר לחיילותיו: לינו הלילה, ובשחרית אנו נוטלין אותה אבן אבן והולכין... מה עשה הקדוש ברוך הוא? "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" וגו' (שם לז לו). ואותו הלילה ליל הפסח היה ונעשה הנס הזה ע"י חזקיה מבני בניה של לאה.

ושנים על ידי בניה של רחל,

שנאמר "ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' אל גדעון קום רד במחנה" (שופטים ז ט) - ליל הפסח היה... ואחת בימי מרדכי, שהוא מבני בניה של רחל. לכך נאמר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך".

...דבר אחר: "בלילה ההוא" - הוא הלילה שנעשה מלחמה על סיסרא, שנאמר "הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" (שופטים ה כ).

סוג זה של דרשה מכונה על ידי יצחק היינמן בספרו 'דרכי האגדה', "זיהוי תאריכים", והוא רווח בספרות הדרשה החז"לית - לילות שונים מתנקזים אל תאריך אחד - הלילה, בה"א הידיעה, שהוא ליל הלידה של עם ישראל - ליל הפסח. אולי מעיקרון זה שואב ר' יהושע את דבריו, המובאים בבבלי (ראש השנה יא ע"א): "בניסן נגאלו אבותינו, בניסן עתידין ליגאל". רעיון זה עומד ביסוד סופו של הפיוט שלנו.

גם כאשר לא נמצאו אסמכתות חז"ליות שאירועים אחדים, המופיעים בפיוט זה (בעיקר המאוחרים שבהם) חלו בתאריך של חג הפסח, לא מן הנמנע הוא שהפייטן הקדום, שחי כנראה בסמוך לדורותיהם של חכמי התלמוד, האמוראים, הוא שחולל דרשה כזו בפיוטו. לכיוון זה מושך גם הביטוי מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה. כך ניתן למצוא אצל ר' יונתן איבשיץ בספרו 'יערות דבש' (א, יז; שם ב, ט), כי פיוט זה, הוא המהווה מקור לקביעת זמנו של משתה בלשצר בליל הסדר.

כל הבתים מתארים את הנסים. ואולם בבית האחרון, 'קרב יום', מובעת משאלה שהנס המובטח יתחולל בקרוב. אם בכל הבתים מהווה הלילה נקודת מפנה ומהפך, נקודת נביעת הנס, הרי שבבית הזה, בכל אחד מטוריו, מודגש ערבוב היום עם הלילה. על יום הגאולה אומר הנביא זכריה בפרקו האחרון (יד, ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. האל, שבראשית הכל סידר את המציאות בהבדילו בין היום ובין הלילה, בין האור והחושך, ובקביעתו תבניות מבחינות ומחזוריות של ערב ובוקר לסירוגין, יטרוף אותן לעת אחרונה זו. בכך תבוא לביטוי יכולתו הפלאית שאותה מתאר דוד במזמור קלט, יב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה. ערבוב האור והחושך, שאפיין אולי את המצב הקדמון, ושיתחולל ביום הגאולה העתידית, התרחש גם על ים סוף, שם נאמר (שמות יד, כ) ...וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה.