דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

קול ברמה

יהודה ע. פתיה

16/11/2015

תקציר המאמר

'זכות רחל' הוא פיוט תפילה שחיבר המקובל הרב יהודה פתיה, ל"עתות צרה שלא תבוא". הפיוט נאמר בישיבה על הקרקע, בבכי ובתחנונים, בקבר רחל ובשאר המקומות הקדושים. ר' יהודה ע. פתיה, נינו של המחבר, כותב על כך ומספר על הקשר המיוחד שחש הרב יהודה פתיה, אל דמותה של רחל אמנו, על חלומות שחלם אודותיה ועל מעמדות מיוחדים שתיקן לאמירת הפיוט בתקופת השואה.

לתקציר המלא

אל הפיוט – מלים, לחן וביצוע

 

"קול ברמה

מפיל חומה

הנשמע למרחקים"

 

הימים בהם היה סבי ע"ה בא אל ביתנו היו ימים מיוחדים מאוד. אני זוכר היטב איזו התרגשות היתה אוחזת בי ובאחיותי כשהיינו רואים את סבא פוסע בצעדים בוטחים בשביל שעל יד הבית. לא פעם היה עוצר ומלטף שושנה בגינה, מתכופף אל השיחים ומסלק עשבים שוטים. לעיתים היה מקיש על חלון ביתנו וקורא לנו לקבל מידיו עלי לימון ריחניים שנקטפו זה עתה. "בורא עצי בשמים" היה אומר, "תברכו", ופניו מאירות ומחייכות.

אהבנו לשמוע את סבא מדבר, מספר, היה זה הרבה יותר מאשר לשמוע סתם סיפור - הדיבור שלו היה ממגנט, לצליל העבה והמיוחד של קולו היתה נעימות משכרת. היינו יושבים סביבו ושותים בצמא את דבריו.

סבא, הרב שאול פתיה, עם נכדתו חנה

סבא לא היה מספר לנו סיפורים, הוא היה מדבר אתנו משל היינו בני גילו. התייחסותו אלינו על אף היותנו צעירים לימים היתה כאל מבוגרים ולכן היה מרשה לעצמו לדבר על דברים שאינם שייכים כלל לעולמם של ילדים. כך היה מספר לנו על אביו ז"ל ענק הרוח והקבלה הרב יהודה פתיה ע"ה והיה פותח אתנו צוהר אל עולמות מיוחדים ועלומים, אל הנהגות והתנהגויות, כאלו שלא כותבים עליהם בספרים. כל מיני ניואנסים דקים שסבא ידע להעצים ולדלות מתוכם חכמה גדולה ולהעביר אותם אלינו ככלים לחיינו בעתיד.

הרב יהודה פתיה

אני זוכר את סיפוריו של סבא על אהבתו הגדולה של אביו לרחל אמנו. כמה העריץ את דמותה. כמה האמין בכוחה הגדול של רחל אמנו להתפלל עבור עם ישראל. גדול היה כוח תפילתה בעיניו יותר מכוחם של האבות, האמהות, משה, אהרן וכל צדיקי הדורות.

גדול היה רצונו של הרב יהודה פתיה ז"ל לכתוב תפילה שתתאר את כאבה הגדול של רחל על צערם של בניה ואת כל אשר היא עושה למענם. הוא רצה שהתפילה הזו תיאמר בעיתות צרה ומצוקה בקברה של רחל אמנו בבית לחם, על יד הכותל המערבי – שריד בית מקדשנו, וגם בשאר המקומות הקדושים כדי לעורר  את זכותה של רחל ולהביא לקירוב הגאולה. הוא ראה ברחל אמנו – אותה רחל ששתקה כאשר נכנסה לאה אחותה לחופה במקומה והנחילה את כוח השתיקה לבניה לאורך הדורות, [כתיאורו של הנביא ישעיהו (נ"ג, ז): "כרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו"] –  דווקא בה ראה רבי יהודה את הדמות בעלת הכוח האמיתי, המסוגל לצאת מן השתיקה המוחלטת אל הצעקה והבכייה הגדולה. רבי יהודה היה זה שפתח בתפילה שכתב את פיה הסגור של רחל. קולה השבור והכואב בוקע מתוך גרונו שלו, הוא פונה יחד איתה בבכי ובתחנונים אל בורא עולם בבקשה נרגשת להביא סוף סוף לגאולתם של ישראל.

גלויה, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל אביב

לתפילה זו קרא הרב "זכות רחל". הוא כתב אותה יחד עם שלוש תפילות קצרות אחרות לכבוד האמהות משום שרצה שגם עליהן תכתבנה תפילות ולא רק על שבעת 'כורתי הברית' (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד). שלוש התפילות האלו שכתב לכבוד שלוש האמהות (שרה, רבקה ולאה) הן קצרות והן נאמרות בדרך כלל לפני שפותחים ב"זכות רחל" ומטרתן לעורר את זכותן של שרה רבקה ולאה יחד עם זכותה של רחל.

ב"זכות רחל" השקיע סבי הגדול את כל רגשותיו וכאבו. הרבה נחלי דמעה ניגרו מעיניו על שברם של ישראל. כל ימי חייו הצטער בצערם. הרבה תעניות וסיגופים קיבל על עצמו כבר מימי נעוריו והתרחק ככל יכולתו מהנאות העולם. הכל כדי לעורר זכות אבות ולהקל מסבלם של בני עמו. השואה הנוראה שהתרחשה על יהודי אירופה לא נתנה לו מנוח והוא בכה יומם ולילה במשך חודשים ארוכים ללא הפוגה. האיום של גרמניה הנאצית על יושבי ארץ הקודש הדיר שינה מעיניו. רבי יהודה ערך תפילות רבות בבתי כנסת בירושלים וביקש מקהל המשתתפים להגיע לתפילות כשהם בתענית, אנשים, נשים וטף. שיאה של כל התכנסות כזו היתה אמירת "זכות רחל". האנשים היו חולצים את מנעליהם ואת בגדיהם העליונים, שמים אפר על ראשיהם ומתיישבים על הקרקע. קולו של רבי יהודה ז"ל היה בוקע ועולה בבכי נורא וכל הקהל היו גועים אחריו בבכיה גדולה. בסיום תפילתה של רחל היה הרב פותח בדברי סניגוריה על עם ישראל ומבקש בבכי ובתחנונים שיאמר הקב"ה די לצרותיהם של ישראל.

'קבר רחל', גלויה, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל אביב

פעמים רבות השתטח סבי הגדול על קברה של רחל אמנו ע"ה יחד עם חבורת תלמידיו המובהקים וביניהם הרב סלמאן מוצפי ע"ה, הרב יעקב חורי ע"ה, אשר זבידה ע"ה, בנו אהובו סבי הרב שאול פתיה ע"ה ואחרים, שנמשכו אחריו במסירות נפש. הסיכון היה גדול, הבריטים שלטו בארץ ולא היססו לפתוח באש על כל מפר מצור. לא פעם קרה שנגמ"ש של הצבא הבריטי דלק אחרי הרב ותלמידיו כדי לעצור אותם ובכל זאת – תוך סכנת נפשות ממש – המשיכו הרב ותלמידיו לפקוד את קברה של רחל ולבכות שם בתחנונים.

'קבר רחל', גלויה, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

באחת הפעמים, בעיצומה של אמירת תפילת "זכות רחל" איבד הרב את הכרתו והשתטח על הארץ, תלמידיו המבוהלים ניסו לעוררו, אך לשווא. לאחר מספר רגעים הוא התעורר מעצמו ושאל אותם האם ראו גם הם את מה שהוא ראה, כשנענה בשלילה סיפר להם שראה את רחל אמנו עולה למרום לבכות ולהתחנן לפני בורא עולם להושיע את ישראל. הוא תיאר לבני החבורה בפרטי פרטים איך נראתה רחל, כיצד שכבה, איך נראו פניה שטופי הדמע ואפילו סיפר להם על הצמה שעיטרה את ראשה.

'איכה ישבה בדד' ציור: אריה אוליאל
באדיבות משפחת אוליאל ומוזיאון 'חצר הישוב הישן', ע"ש יצחק קפלן

בתפילת "זכות רחל" שזר סבי הגדול בלב מלא רגש וכאב וביד אמן את פסוקי הנביאים ומדרשי חז"ל המדברים בעניין גלותם של ישראל וחורבן הבית. הוא הצליח להבליט בחכמה גדולה – יחד עם הסיפור הגדול המרכזי – הרבה פרטים דקים, החבויים לעתים מעין הרואה.

את הכל חיבר בחרוזים ובזרימה קולחת מבלי לאבד מהעוצמה ההולכת וגוברת מרגע לרגע. מבקשתו של המתפלל המבקש מהקב"ה שישמע לקול תפילתה של רחל – אל המעבר החלק אל רחל אמנו עצמה הבוכה על בן נעוריה ומחליטה לצאת אל האבות, לשאול על בניה ולחפשם בכוחותיה שלה ומשם אל המפגש עם משה, יהושע, הזקנים ומלכי בית דוד.

ברגישות גדולה עובר רבי יהודה מתיאור התוודעותה של רחל אל המציאות הנוראה של החורבן: "וְכִרְאוֹת רָחֵל כִּי אֵין חוֹמוֹת וָחֵל וְאַבְנֵי מִקְדָּשׁ הֵם שְׂרוּפִים וְאֵין כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים וְאֵין אָרוֹן וּכְרוּבִים"... אל התיאור הנפלא והמרגש כל כך של רחל הקורעת את מעילה וצעיפה, מחליפה אותם בשק והולכת ומתגלגלת בין הסלעים, בוכה ומתאבלת, סופקת כפיה על בניה כי איננו, עד שמגיעה אל רום חביון, מתייצבת לפני צור עולמים ותובעת את עלבונם של בניה.

שאלות קשות שם רבי יהודה בפיה של רחל בפנייתה אל הבורא: "וְאֵיךְ כַּלָּה מֵחֵיק בַּעֲלָהּ תְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ לְמֶרְחַקִים?!" " וְאֵיךְ שִׁלַּחְתָּ הָאֵם מִקֵּן וְלֹא לָקַחְתָּ הַבָּנִים?!" וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן תּוֹעִים בֵּין אֲרָיוֹת וּלְבָאִים?!" "וְאֵיךְ תִּדּוֹם לִבְנֵי אֱדוֹם הַמַּקְרִיבִים מֵהֶם זְבָחִים?!" " הַאִם לֹא תַּם עֲוֹן פִּשְׁעָם?!" "הַאִם מִצְעָר לְפָנֶיךָ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ?!" ואת השאלה האחרונה, הקשה מכולן, מבקש רבי יהודה שכל הקהל יאמרו יחד עם השליח ציבור בקול רם: " מָתַי תְּרַחֵם?! מָתַי תְּנַחֵם?! וְאַתָּה דוֹחֶה מִיּוֹם לְיָמִים".

דומה שרק אדם כמו רבי יהודה ז"ל, שידע את עוצמתה של רחל וקולה מחד ואת עוצמתו של קול הציבור מאידך, יכול היה לשאול בקולה של רחל שאלות כאלו. מילים אלו בקעו מתוך ליבו הפצוע שותת הדם של תלמיד חכם עצום, גאון בתורת הנסתר מחד, אך בעל נפש רגישה ועדינה עד למאוד מאידך, שחשה על בשרה את כאבם הנורא של ישראל.

עם כל זאת, ידע רבי יהודה לטעת תקוה ובטחון בלב המתפלל בתארו איך מנחם הקב"ה את רחל ואומר לה: "קומי אורי, התנערי, ולבשי בגדייך היקרים".

כממשיכי דרכו של סבנו הגדול אנו עולים ופוקדים את קברו שבהר הזיתים מידי שנה בשנה כדי לקרוא שם את תפילת "זכות רחל". שלא כמו בבית הכנסת – שם יושבים האנשים על הרצפה אחד ליד השני בחבורה אחת, הרי שבהר הזיתים מפוזרים האנשים בין הקברות, נדחקים בין המצבות, מנסים לשבת על הקרקע המאובקת כמה שיותר קרוב לציונו של רבי יהודה פתיה ז"ל, שם יושב החזן הפותח בקריאת "זכות רחל" בניגון עצוב, עדין ומיוחד, המרטיט את נימי הלב. ניגון העולה ומסתלסל מעל המצבות העתיקות אל עבר מקום המקדש הנשקף ממול. ניגון הפותח שערי דמעה, מעצים את המילים וחודר אל עמקי הנשמה.

יהודה ע. פתיה

ר' יהודה ע. פתיה, נינו של הרב יהודה פתיה, הוא חזן ופייטן במסורת בבל וירושלים, עומד בראש "אנסמבל היונה" המביא פיוטים ממסורת זו ואחרות, עוסק בההדרה ובהוצאה לאור של כתבי הרב יהודה פתיה