דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

צמאה לך נפשי - עיון בפיוט

אתר הפיוט

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

הפסוקים נאמרים בתוך מזמור שכותרתו: "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה". געגועיו של דוד אל הא-ל ואל הקודש מלובשים בדימויים של צחיחות וצימאון אל מים. בחסידות חב"ד, שבה הלחינו ניגון זה בכמה לחנים מופיע קישור דרשני בין שני הפסוקים המושרים כאן. במקום הקישור הפשוט המצביע על געגועיו של המשורר המרוחק מאלקים אליו, מציעים בחב"ד לדרוש בפסוק את המלה המקשרת "כן" במשמעות של "הלוואי". לפי קישור זה אומרים הפסוקים, שדווקא במחוזות הריחוק בין אדם לאלקים קיימת נוכחות חזקה של האהוב הנעדר. בקשת המשורר (או הדרשן...) היא: הלוואי שגם בקודש, בהיותי קרוב אליך, אחזה בך באותו אופן. דרשה זו מתמודדת עם החשש לכהות הרגשית והדתית המתעוררת בזמנים של שגרה ושל נוכחות קבועה. מתוך מודעות לכך שכאשר האהוב מצוי קרוב אלינו – הלב עלול להיות גס בו, מבקש המשורר: הלוואי שאשמר משהו מתשוקת הגעגוע גם בזמנים של קרבה...