דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

סיומת מקראית

אמנון ששון

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

חלק מפסוק מקראי המהווה את הטור האחרון של כל מחרוזת בפיוט הכתוב בצורת שיר סטרופי. שילובן של הפסוקים בסופי המחרוזות מופיע בסוגי פיוטים שונים, כגון בגופי היוצר ובזולתות, כבר בתקופת הפייטנות הקלאסית. פייטני ספרד אימצו שיטה זו ושילבו אף הם סיומות מקראיות בפיוטיהם, כגון בנשמת ובסליחות. שלמה אבן גבירול חתם הרבה פסקאות ביצירתו הגדולה "כתר מלכות" בסיומות מקראיות. בשיר המעין אזורי מופיעה הסיומת המקראית כרפרין אחרי הטור האחרון של כל מחרוזת.

 

לא תמיד באה הסיומת המקראית בפיוט הספרדי באותה משמעות שהיתה לפסוק במקורו המקראי, ולפעמים מעניק הפייטן לסיומת זו משמעות חדשה ואף מפתיעה בהקשרה החדש, וזאת כמובן בלא לשנות כלל את מילות הפסוק עצמן.

 

הסיומת המקראית נמנית עם הקישוטים התבניתיים של השיר.