דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

נסיון

empty

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

א. מעגל ראשון: הקריאה האישית

אז כיצד קוראים פיוט? נציע שתי דרכים עיקריות (שאפשר ומומלץ גם לנדוד בין שתיהן). דרך אחת היא דרך אישית: חיפוש אחר נקודת חיבור לטקסט - ניצוץ ראשוני שמתעורר בעת הקריאה. ניצוץ כזה יכול לעתים לעלות משורה אחת, או דימוי אחד, שפתאום לוכדים את הדמיון והמחשבה. גם כאשר אין הדבר קורה מייד, מעט התעמקות יכולה לגלות ניצוצות חדשים.

אחת הדרכים לגלות מקורות בערה כאלה היא להקדיש תשומת לב לקולות הנשמעים מבעד למילים ולאותיות. לכאורה, המילים עצמן אינן מדברות ולשם כך דרוש הפייטן המבצע. אך למעשה מרבית 'הוראות הבמה' מצויה כבר במילים עצמן. כדוגמא ניקח שורה אחת ידועה מאד מפיוט בן המאה ה-16:

?ִימ? לֵב עַל הַ?ְ?ָמָה    לֶ?ֶם ?ְב? וְ?חְלָמָה

מי מדבר כאן? בן כמה הוא, או היא? האם הם מדברים מעמדת סמכות או התנשאות, או שמא מעמדת נחיתות או ענווה גדולה? האם מי שאומר 'שימו לב אל הנשמה' אומר זאת כתחינה נואשת, או שמא כעצה טובה ממורה ישיש? כל אחד מאיתנו עשוי לשמוע את המילים בטון אחר, ולרוב טוב שכך. הפיוטים אינם מיועדים רק לביצוע אחד או להבנה אחת. עם זאת, כדאי לנסות לעיין בבתים שלמים ובפיוטים שלמים ולראות האם הטון שנשמע בשורה אחת אכן נשמר לאורך השיר כולו, או שמא הוא משתנה, מתגוון, או משתבש. ברגעים נדירים (ברגעי חסד?), אפשר בדרך זו למצוא חברים של ממש בפיוטים – קולות שעשויים ללוות אותנו ברגעי אושר או קושי.