דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

מראש מקדמי ארץ - אמנות השיר

איתי מרינברג

16/11/2015

תקציר המאמר

ככל עיבוד של סיפור מקראי, גם את פיוטנו ניתן לראות כעין 'מדרש', ובמקרה זה – מדרש על מגילת אסתר. והנה, השוואת המסופר בפיוט למסופר במגילה, מעלה כי הפייטן התמקד בעיקר בתיאור שני הפרקים הראשונים של המגילה, וכמעט לא הזכיר ממאורעות הפרקים הבאים; המאמר הקצר שלהלן מבקש לבחון את בחירתו זו של הפייטן ולראותה כביטוי להתמודדותו עם שאלה שהעסיקה רבים מפרשני המגילה לדורותיהם – היכן היא יד ה' במגילה?

לתקציר המלא

אל הפיוט – מלים, לחן וביצוע

סימן:        מנחם לוי

מבנה וחריזה:   שיר סטרופי [=שיר הבנוי מחרוזות-מחרוזות. 'סטרופה' פירושה 'מחרוזת', 'בית' בלשון ימינו] בתבנית מעין-אזורית [=תבנית המבוססת על מערכת חריזה כפולה, וכוללת מרכיב של חריזה קבועה בסופי המחרוזות, ומרכיב נוסף של חריזה משתנה ממחרוזת למחרוזת בגופי המחרוזות]. סכימת החריזה בשירנו היא: אאאת / בבבת / גגגת, וכו'.

משקל:        משקל הברתי-פונטי [=צורת משקל המונה את כל ההברות הנשמעות כתנועות, ללא אבחנה בין תנועות 'ארוכות' ו'קצרות', ותוך ראיית השוואים הנעים והחטפים כתנועות רגילות לכל דבר]. בכל צלע בשירנו שמונה הברות.

'מראש מקדמי ארץ' הוא פיוט לפורים פרי עטו של ר' מנחם הלוי, אשר חתם את אותיות שמו בראשי המחרוזות.[1] לפיוט תבנית מקובלת ונפוצה: עיקר מחרוזותיו (השנייה עד השישית) מוקדשות לתיאור שירי מקוצר של סיפור מגילת אסתר, כאשר מחרוזות הפתיחה והחתימה מעניקות לתיאור זה מסגרת: הראשונה מפנה את עין הקורא או השומע אל העבר, והיא בבחינת "היֹה היָה..." – "מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אֶרֶץ / תָּמִיד הָאֵל גּוֹדֵר פֶּרֶץ / עָשָׂה בְּאוֹיְבֵינוּ חֶרֶץ / בִּימֵי מָרְדֳכַי בֶּן יָאִיר"; האחרונה מבקשת למשוך מזכותם של הימים ההם, מזכותו של מרדכי היהודי, אל הימים הללו, אל ההווה: "יֶשְׁעֲךָ תָּמִיד קִוִּינוּ / אֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ / קַבֵּץ עַתָּה פְּזוּרֵינוּ / בִּזְכוּת מָרְדֳכַי בֶּן יָאִיר".

ככל עיבוד של סיפור מקראי, גם את פיוטנו ניתן לראות כמעין 'מדרש', ומתוך כך לבחון מה בין הסיפור המקראי למדרשו: אילו היבטים בסיפור מדגיש הדרשן-פייטן? אילו היבטים הוא משמיט? ומה בעצם מבקש הפייטן לומר על הסיפור המקראי? עיון בפיוט שלפנינו מעלה כי המחבר לא חידש כאן כמעט דבר מעצמו, אלא הרבה להסתמך על מדרשי חז"ל, בעיקר ממסכת מגילה בתלמוד הבבלי,[2] אך כנראה גם ממדרש 'אסתר-רבה' (וראו במדור פירוש הפיוט); ואולם, הואיל וניסיונו לתמצת את סיפור המגילה חייב אותו לבחור חלקים שונים בסיפור זה ולהבליטם, יכולה מלאכת הבחירה עצמה להיחשב כ'מדרש'; מה בחר, אם כן, משוררנו לספר ולהדגיש?

השוואת הפיוט והמגילה מראה כי עיקר השיר מתמקד בשני הפרקים הראשונים מעשרת פרקי המגילה – אותם פרקים המתארים את משתה אחשוורוש, את ירידתה של ושתי מן המלכות ואת עליית אסתר אליה. משמונת הפרקים הבאים אין כמעט זכר בשיר, למעט אמירה כללית ומסכמת על נפילת המן בידי אסתר. התמקדות מוגדרת ותחומה זו, דומה שמאירה מחדש היבט מרכזי בסיפור המגילה, אליו התייחסו רבים מפרשניה בכל הדורות – היכן ניכרת במגילת אסתר, מגילה שרוח של חולין נושבת בה, במשתאותיה, יינה ונשותיה – היכן ניכרת בה ידו של מסובב כל הסיבות? כפי שהדגישו רבים, אפילו שם השם אינו מוזכר במגילה.[3] כבר בספרות חז"ל ניתן לזהות שתי מגמות אלטרנטיביות: הראשונה רואה את זמן המגילה כזמן של הסתר פנים, ומוצאת רמז לכך בשמה של אסתר, כמובא בדרשת התלמוד הבבלי במסכת חולין (קלט ע"ב): "אסתר מן התורה מנין? – 'ואנכי הסתר אסתיר' (דברים לא, יח)". לדברי הדרשן, אסתר – שמה וסיפורה – רמוזים בפסוק בתורה בו נאמר "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים". המגמה השנייה מבקשת לאתר את נוכחותו הסמויה של הקדוש ברוך הוא מתחת לפני השטח הגלויים – כפי שקבע רבי תנחום בדרשה אחרת, המובאת במסכת מגילה בתלמוד הבבלי (טו ע"ב): "'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' – אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם".[4]

פייטננו נמצא ב'מחנה' של רבי תנחום; פיוטו כולו שב ומדגיש את נוכחותו הסמויה מעין של האל, ואת מעורבותו הישירה במתרחש – שאם לא כן, מה טעם בבקשה לגאולה בהווה, אשר תבוא בדמותה של גאולת העבר? דגש זה מושג בהתמקדותו בשלב הראשוני של המגילה, בשני פרקי הפתיחה שלה; שכן יש לזכור כי עלייתה של אסתר למלכות קודמת, על פי הרצף הסיפורי המתואר במקרא, לעלייתו של המן ולמזימתו על היהודים. תיאור לקיחת אסתר כאישה לאחשוורוש נזכר בפרק ב' במגילת אסתר, וגזירת המן על היהודים בפרק ג', תחת הכותרת: (אסתר ג, א): "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". הקורא את המגילה על פי סדרה, כל עוד אינו מכיר את ההמשך, עשוי אכן לתמוה מפני מה נלקחת אסתר למלכות, כפי שתמה על פי המדרש מרדכי עצמו; בחירתו של פייטננו להרחיב בתיאור שלב זה של הסיפור מטעימה, אם כן, כי יד השם ניכרת כבר כעת, בראשית הדברים. כך ולכן, את דרשת חז"ל בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, יג ע"ב) – "'אחר הדברים האלה' (אסתר ג, א), מאי אחר [=מה פירושה של המילה 'אחר' בפסוק]? אמר רבא: אחר שברא הקדוש ברוך הוא רפואה למכה. דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה" – הוא משבץ בשירו ברמז: "מָגֵן הָיָה אֵל לַעֲדָתִי / יַעַן כִּי טֶרֶם מַכָּתִי / הִפְרִיחַ צִיץ רְפוּאָתִי".



[1] המחבר נולד בעיר המדאן, המזוהה על פי מסורתם של יהודי פרס כשושן הבירה, ובה מצבותיהם של מרדכי ואסתר. עוד על המחבר ראו באתר זה ובויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Menahem_Shemuel_Halevy.