דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

המצוות והאמירות הסובבות את ברכת המזון: זימון, שיר המעלות, מים אחרונים וכוס של ברכה

אתר הזמנה לפיוט

16/11/2015

תקציר המאמר

ברכת המזון היא ברכה הנאמרת בתום סעודה שבה אכלו לחם. מצוות הברכה נלמדת מהפסוק בדברים (ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ברכת המזון חורגת באורכה מן  המסגרת הקצרה הנוהגת בברכות אחרות, וסביבה נקשרו מצוות ומנהגים שונים המעבים את הברכה והופכים אותה למעין טקס הבא בסיום הסעודה.

לתקציר המלא

זימון

ברכת הזימון היא ברכה מקדימה לברכת המזון הנאמרת כאשר לפחות שלושה סועדים יחד - 'שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן' (משנה ברכות ז, א). מטרת הזימון היא לאחד את הסועדים ולכנס אותם לקריאה משותפת של ברכת המזון, מעין ׳מניין׳ קטן של אנשים היוצר סוג של תפילה ציבורית. בכך מקבלת ברכת המזון גוון נוסף של חשיבות לעומת שאר הברכות בהן אין זימון. בתלמוד, ביססו את חובת הזימון על הפסוק בתהלים (לד, ד) "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו".

 

הזימון פותח בקריאה של המזמן המזמינה את המשתתפים בטקס הזימון. הם משיבים לו בהבעת הסכמה להשתתף בזימון ואז מזמין המזמן את כלל הסועדים לברך את ברכת המזון. הסועדים עונים לו במשפט המתמצת את ברכת המזון ׳ברוך אלוהינו שאכלנו משלו׳, המזמן חוזר אחריהם, ואז מברכים כולם יחד את ברכת המזון. נהוג שהמזמן קורא בקול רם את הברכה הראשונה של ברכת המזון - ברכת "הזן", והשותפים לזימון מאזינים לברכה עד תומה, מה שמבטא את השתתפותם בזימון. נהוג לכבד בברכת המזמן את החשוב מבין הנוכחים.

 

מים אחרונים

בזמן התלמוד נתקנה התקנה לרחוץ את הידים במים לפני ברכת המזון. הסיבה לתקנה הייתה בריאותית - הסועדים השתמשו באצבעותיהם ונהגו לטבל ירקות במלח שהגיע מסדום והכיל מינרלים העלולים לגרום לנזק במגע עם העין. לאור זאת, כתבו מפרשי התלמוד הראשונים שכבר אין צורך להקפיד על נטילת "מים אחרונים", שכן המלח בו עושים שימוש בתקופתנו אינו מסוכן.  לעומתם, חכמי הקבלה כתבו שיש להמשיך וליטול את הידיים קודם ברכת המזון מסיבות אחרות זו והנוהגים לפי מנהגי המקובלים ממשיכים להקפיד על "מים אחרונים".

 

מזמורי תהלים ופיוטים

לפני ברכת המזון (או הזימון במידה והוא מתקיים) נוהגים לומר מזמורי תהלים, המשתנים בין ימות החול והשבת ושונים גם בין מנהג אשכנז וספרד.

בקהילות אשכנז נהגו במאות השנים האחרונות לומר בשבתות ובמועדים את מזמור קכ״ו - "שיר למעלות בשוב ה' את שיבת ציון". המזמור הולחן ובמקומות רבים הוא מושר בקול רם לפני הזימון. מנהג אחר, פחות מוכר, הוא לומר בימות החול את מזמור קל"ז - "על נהרות בבל".

המכנה המשותף לשני המזמורים הוא שהם מדברים בערגה על גאולת ציון ועל חזרה לארץ ישראל ובכך הם קשורים לברכת המזון העוסקת בהרחבה בארץ ובתקווה לגאולה ובניין ירושלים.  הרחבה ועיון במזמור באתר פיוט.

בקהילות הספרדיות נוהגים לומר בימות החול את מזמור ס"ז – "למנצח בנגינות מזמור שיר" (מזמור "המנורה") וביום השבת את מזמור כ"ג – "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר", מזמור המלווה בקהילות הספרדיות את סעודות השבת.

בקהילות הספרדיות נוהגים לשיר את הפיוט "צור משלו אכלנו" לפני ברכת המזון והזימון. בחלק מן הקהילות האשכנזיות שרים בסעודת החתונה את הפיוט "דווי הסר" של ר' דונש בן לברט.

 

כוס של ברכה - כשמזמנים, יש הנוהגים לברך גם "על היין" דהיינו, אוחזים כוס של יין החל מתחילת הזימון ובסוף ברכת המזון - מברכים ברכת "בורא פרי הגפן", ושותים את היין. ברכה זו מקנה חגיגיות וחשיבות נוספת לברכת המזון. המצווה הזו נוהגת במיוחד בליל הסדר (אחת מארבע הכוסות) ובסעודות שונות כמו מסיבת נישואין או ברית מילה, אז מוסיפים לפני שתיית הכוס ברכות שונות הקשורות לאירוע.  

 

נוסח הספרדים

נוסח אשכנז

1)הַמְזַמֵן אומר: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:

2)המסובים עונים: שָׁמַיִם:

3) הַמְזַמֵן אומר: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵך (בעשרה: אֱלֹקֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ:

4)המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹקֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

5)המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ

הַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!

הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה  - אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

 

הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

 

ביאורי מילים:

  • הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא – הבה ונברך למלך העליון הקדוש. במנהג הספרדי נשתמר הנוסח הארמי של הברכה. 
  • שָׁמַיִם -  הרשות ניתנת מן ה' השוכן בשמים.
  • מְרָנָן וְרַבָּנָן - מורי ורבותי.