דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

מבוא לתפילת מוסף

חנן בניהו

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

 

תפילת מוסף היא תפילה שנתקנה כנגד קורבן המוסף שהוקרבו במקדש בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים. בימי החול הוקרבו במקדש בכל יום שני קורבנות תמיד; בשחר ובין הערביים, וכנגדן תוקנו תפילות שחרית ומנחה. כמותן, גם תפילת המוסף היא תפילת חובה וזמנה הוא לאחר תפילת שחרית. דין תפילה זו נשנה ביחד עם שאר התפילות במשנה ברכות פ"ד מ"א: 'תפילת השחר, עד חצות; רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות. תפילת המנחה, עד הערב; רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה. תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספין, כל היום'. כלומר זמן תפילת מוסף הוא כל היום וזאת מכיוון שקורבן המוסף היה קרב לאחר קורבן תמיד של שחר וזמנו היה עד לקורבן תמיד של בין הערביים.

בתפילה זו ישנן שבע ברכות (ובראש השנה – תשע), וככל תפילות העמידה היא פותחת בשלוש ברכות השבח ומסתיימת בשלוש ברכות ההודאה. עניינה של הברכה האמצעית – 'קדושת היום', הוא איזכור קורבן המוסף ומשום כך נהגו להזכיר בה את פסוקי הקורבן הרלוונטיים בתורה (יש לציין שהספרדים נוהגים לא לומר את פסוקי הקורבן מלבד בשבתות ובראשי חודשים, הטעם לכך שפסוקים אלו שגורים בפי הציבור ואילו פסוקי קורבנות המועדים אינם שגורים, כמובן שהלכה זו נשנתה בתקופה בה לא היו סידורים בידי המתפללים).

נוסחאותיה של הברכה האמצעית משתנים ממועד למועד; בשבת הברכה פותחת ב'תכנת שבת' (ובקצת קהילות 'למשה ציווית'), בראש חודש –'ראשי חודשים לעמך נתת', בשבת וראש חודש – 'אתה יצרת', ברגלים – 'אתה בחרתנו' כביתר תפילות הימים ההם, אלא שמוסיפים לה פסקה נוספת – 'מפני חטאינו', המבטאת צער על חורבן המקדש והגלות, שמשום כך איננו יכולים להקריב קורבנות, ובקשה על הגאולה שתבוא מהר ונשוב לקיים את מצוות הרגלים והבאת הקרבנות. צער זה מורגש בעיקר ברגלים בהם יש מצווה לעלות למקדש (ובימים הנוראים שהעבודות המקדש בהן מיוחדות), ולכן קבעו חכמים לומר פסקה זו דווקא אז.

מיוחדת היא תפילת המוסף של הימים הנוראים. בראש השנה נאמרות בתפילה זו תשע ברכות; לקדושת היום מתווספת ברכת 'מלכיות', ולאחריה נאמרות ברכות 'זכרונות' ו'שופרות'.  ביום הכיפורים בברכה זו אומרים את 'סדר העבודה' – פיוט המתאר את סדר עבודת הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים. בימים אלו נוהגים בתפוצות ישראל להאריך בחזרת הש"ץ באמירת קרובות ופיוטים, והם התפילות המעוטרות ביותר בכל השנה.

בכל פעם שמתפללים מוסף, פותחים ב'אשרי יושבי ביתיך' ובמזמור קמה שבתהילים. לאחר אמירת העמידה וחזרת הש"ץ, נוהגים בקהילות רבות לסיים ב'פיטום הקטורת' וב'עלינו לשבח'.

  נחלקו הראשונים אם תפילת המוספים הייתה ראויה לכלול שמונה עשרה ברכות וכדי להקל על הציבור קבעו החכמים לומר רק שבע, או שמעצם מהותה היא שונה ואינה כשאר העמידות. הרמב"ם (הלכות תפילה פ"י ה"ז) וראשונים נוספים נקטו בגישה שתפילה זו מיוחדת היא ונתקנה אך ורק כנגד הקורבן בבחינת 'ונשלמה פרים שפתינו' והיא איננה תחנונים כשאר עמידות. פועל יוצא של שיטה זו היא שגם דיניה שונים; לדוגמא, מי ששכח להתפלל מוסף ונזכר רק לאחר שעבר זמנה, אינו מתפלל את התפילה הבאה פעמיים כבשאר תפילות ששכח. כמו-כן אין מתפללים תפילה זו 'נדבה' (תפילת נדבה היא תפילה נוספת שמי שרוצה להתפלל עוד עמידה רשאי לעשות כן).