דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

מבוא להלל

אתר הזמנה לפיוט

16/11/2015

תקציר המאמר

ה'הלל' הוא רצף של ששה מזמורי תהלים (קיג-קיח) הנאמרים בימי חג ומועד ובראשי חודשים מיד לאחר תפילת העמידה של שחרית. חגים אלו כוללים את סוכות, פסח, שבועות וחנוכה, ובדור האחרון גם את יום העצמאות ויום שחרור ירושלים.

לתקציר המלא

בתקופת בית המקדש היו שרים את פרקי ההלל בעת הקרבת קרבן הפסח וכבר בימי בית שני נקבעה אמירת מזמורי תהלים אלו כמזמורי שבת ותודה במועדים בהם רוצים להודות לה' באופן מיוחד. משום כך נתקנה אמירת ההלל בחג הפסח, בחג השבועות, בסוכות ובחנוכה. במנהגים הספרדיים אומרים את ההלל בתפילת ערבית של חג הפסח (ליל הסדר), וזוהי הפעם היחידה בה אומרים הלל בערב. בדור האחרון קבעו הרבנים הראשיים של מדינת ישראל לקרוא את ההלל גם ביום העצמאות וביום שחרור ירושלים.

חצי הלל (הלל בדילוג)

בראשי חודשים ובחול המועד פסח אומרים 'חצי הלל' (הלל בדילוג) ומדלגים על שני חצאי מזמורים – על חלקו הראשון של מזמור קטו (לא לנו ה') ושל מזמור קטז (אהבתי כי ישמע ה'). אמירת ההלל בראשי חודשים ובחול המועד פסח נתקנה ע"י האמוראים (מאות 3-5), כנראה מתוך רצון להוסיף מימד של חגיגיות למועדים אלו. משהוחלט להוסיף את ההלל גם למועדים הללו, קיצרו את הלל כדי לסמן את ההבדל בין המנהג המקורי לבין החדש, שכן אמירת ההלל (השלם) התקשרה לקרבנות החג. בתלמוד הבבלי מסופר שבזמן שהציבור היה מתחיל לאכול את קרבן הפסח היו שרים יחד את ההלל ואז הגגות היו נשברים מקולות ההלל.

תוכן ההלל

כאמור, ההלל מורכב מששה מזמורי תהלים: שני המזמורים הראשונים (קיג-קיד) עוסקים ביציאת מצרים, המזמור השלישי (קטו) מתמקד בתפילה על העם לחלקיו השונים ונראה כמזמור שנכתב במיוחד לשירה ציבורית במעמד מרומם, המזמור הרביעי (קטז) עוסק בתלאות שעברו על המשורר ומסתיים בהבטחה להביא קרבן, מנהג מקובל בקרב אנשים בצרה, כמו המלחים בסיפורו של יונה, המזמור החמישי (קיז) הוא הקצר ביותר בתהלים והוא קורא לכל העמים לשבח את ה' על חסדו לבית ישראל. זוהי אמירה המתאימה למעמד חגיגי בבית המקדש של אומה עצמאית ובוטחת, ותכנו מזכיר את נאום חנוכת המקדש של שלמה המלך. המזמור הששי (קיח) פותח בשירת מענה המזכירה את כל חלקי העם וקוראת להם להודות לה'. לאחר כך מתאר המזמור את סבלו של היחיד, ומסתיים באמירת ברוכים הבאים לעולים לרגל.

אופן אמירת ההלל

מעמד אמירת ההלל הוא חגיגי במיוחד ואחד מרגעי השיא בתפילה.מרבית מזמוריו של ההלל הולחנו במרוצת הדורות ובמיוחד המזמור האחרון, מזמור קיח, שהוא המזמור הארוך מבין של מזמורי ההלל, ובו לכל קבוצת פסוקים יש לחן שונה, כך שהלחן מתחלף בין קטע לקטע.

במהלך חג הסוכות מתווסף למעמד אמירת ההלל גם מימד ויזואלי, שכן לאורך כל ההלל אוחזים ביד את ארבעת המינים ובקטעים מסוימים בהלל מניפים את הלולב למעלה ולמטה, תוך כדי פנייה לארבע רוחות (דרום צפון מערב מזרח).

הרמב״ם מספר כי הקדמונים נהגו שבתחילת ההלל קורא החזן כל שורה בנפרד והקהל עונה אחריו ׳הללויה׳ ובהמשך הקריאה (החל מ׳אנא ה' הושיעה נא׳) הקהל חוזר משפט במשפט אחרי החזן. מנהג זה נשתמר עד לימינו בקרב בני תימן בלבד. מנהג עתיק נוסף, המוזכר כבר בתלמוד הבבלי (סוכה לח, ע"ב), הוא לכפול את תשעת הפסוקים האחרונים של ההלל (מזמור קיח, כא-כט).

גם בספרי ההלכה מודגשת החשיבות של אמירת ההלל בציבור, ואפילו כאשר אומר אותה היחיד בעצמו ראוי לו לצרף אליו עוד שניים שישיבו לקריאתו בחלק מקטעי המזמורים.

ברכות ההלל

בראש ההלל ובסופו קבעו חז"ל ברכות. הברכה בתחילת ההלל מברכת על עצם קריאת ההלל ושונה במקצת בין המנהגים. הספרדים מברכים 'לגמור את ההלל', ואילו האשכנזים מברכים 'לקרוא את ההלל'. בימים בהם קוראים חצי הלל (הלל בדילוג) האשכנזים מברכים כרגיל (לקרוא את ההלל) והספרדים אינם מברכים.

הברכה שבסוף ההלל משבחת ומהללת את הקב"ה וחותמת את השבחים שנאמרו בהלל. ברכה זו מכונה בתלמוד הבבלי 'ברכת השיר', בדומה לשמה של תפילת 'נשמת כל חי' הנאמרת בתפילת שחרית בשבתות ובימים טובים. גם בתוכן התפילות ישנו דמיון בין השתיים. בשתיהן מופיע רצף של לשון תפילה ושבח – "יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ ...". חתימת הברכה "ברוך אתה ה' אל מלך גדול ומהולל בתשבחות" מקבילה גם היא ללשון הברכה החותמת את תפילת 'נשמת כל חי'.

ביאור

● לִגְמור אֶת הַהַלֵּל – לסיים או לומר. מבוסס על לשון המשנה (פסחים י, ד "מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל") שם הפירוש הוא להשלים את כולו ולסיים.

● כָּל מַעֲשיךָ וַחֲסִידֶיךָ – מעשיך במשמעות של ברואיך, יצירי כפיך. הלשון על פי התקבולת שבתהלים (קמה, י): יודוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה. הברכה מונה שלש קבוצות (כל מעשיך, חסידיך, כל עמך ישראל) המשתתפות בברכת ה'.

● כִּי לְךָ טוב לְהודות. וּלְשִׁמְךָ נָּאֶה לְזַמֵּר- מבוסס על הפסוק שבתהילים (צב, ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

● מֵעולָם וְעַד עולָם אַתָּה אֵל - לשון הפסוק בתהלים (צ, ב).

● מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחות - מבוסס על הצירוף המופיע במזמורי ההלל (קיז, א) הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים.