דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

כינוי

אמנון ששון

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

שימוש בשם לוואי, תואר או תכונה מסוימת כדי לציין מישהו או משהו ידועים ומוכרים בלא לנקוב בשמם המפורש. הפייטנים השתמשו בכינויים למיניהם כדי לציין באמצעותם את אלוהים, עם ישראל ואויביו, דמויות ידועות מן המקרא, ארץ ישראל, בית המקדש, התורה ועוד כהנה וכהנה שמות עצם.

 

על פי רוב, הכינוי מצביע על תכונה שמאפיינת את האובייקט המכונה והפייטן חפץ להבליטה, או על מאורע מיוחד שקשור בדמות זו או אחרת. כך למשל האלוהים מכונה רחום, חנון, מוחל עוונות; אברהם מכונה עוקד ובנו יצחק - נעקד; עם ישראל - אומה יחידה. מכל מקום, חשוב שהשומע יוכל לזהות על פי הכינוי את האובייקט המכונה, כדי שידע במי בעצם מדובר.

 

הכינוי, מעצם טיבו ועקרונות יצירתו, הוא למעשה מעין מטפורה או מטונימיה או פריפרזה קצרה - תלוי בסוג הכינוי, ומכל מקום הוא מצטרף אל האמצעים הציוריים המקשטים את השיר ומייפים אותו. יתר על כן, הוא מאפשר לפייטן להימנע מחזרות מייגעות על אותו שם שוב ושוב, ובמקום זאת הוא מבליט באמצעות הכינוי את התכונה או העניין הנחוצים לו בפיוט.

 

דוגמה לשיר הכולל כינויים רבים הוא "ידיד נפש אב הרחמן".