דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

כוחו של מזמור שיר חנוכת הבית

אסתר ז. ויתקון

16/11/2015

תקציר המאמר

אסתר ויתקון כותבת על מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, על זכרון ראייתי ושמיעתי ממנו בהקשר של חג החנוכה ועל פסוקים ומלים מתוכו המלווים אותה גם במהלך השנה.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

אני משערת שלאנשים רבים יש איזו נקודת אחיזה בנפש המחברת אותם בעוצמה ובגוון אישי אל חגי ישראל. בכל חג יש טקס שהוא מעשה מרכבה של אביזרים בעלי משמעות סמלית, פעולה בעלת משמעות סמלית הנעשית באותם אביזרים ( לא כולם נכללים בקטגוריה של תשמשי קדושה) ומלל מסוגנן הנאמר או מושמע, לרוב בנעימה.

השילוב בין הראִייתי השמיעתי והמשמעי, מעניקים לטקס הפותח את החג או מתלווה אליו עוצמה וטעם הנחרתים בנפש וברוח.

עבורי הגעגוע המיוחד הנעור בי לקראת חג החנוכה כרוך בזיכרון ראייתי ושמיעתי סינכרוני, מילדות ומנוער - אבא מדליק את נרות החנוכה, מברך ושר את כל בתי "מעוז צור" בנעימה חסידית נוגה וכובשת לב. וממשיך אל המזמור המכמיר לב והנפלא - "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", הלא הוא מזמור ל' בתהלים.

את נעימת המזמור למד אבי מאביו ז"ל שהיה חסיד של ר' נפתלי מרובשיץ, ששימש כרב בעיירה בפולין בה נולד וחי אבי עד פרוץ מלחמת העולם השניה. ר' נפתלי היה צאצא של תלמידו של הבעש"ט ששמו כשמו.

המיוחד בנעימות אלו שאין בהן שמץ של שמחת הנצחון, יש בהן נימה של בקשה, נמיכות רוח ועגמומיות מתוקה, מין שילוב שקשה לפענח את סוד כוחו צובט הלב ומלטפו כאחד.

תוכנו של המזמור הוא הכרת תודה מתמדת לה' תוך הכרה בארעיות הצלחתו של האדם. תמורות חייו ההפכפכים - מאבל לשמחה ומהצלחה לכישלון, המוות האורב בכל פינה, התחינה מהאל להשגחה צמודה ולהצלה ממוות. המזמור מנוסח לכל אורכו בנימה אישית לחלוטין, אבל יש רמז לכך שהוא נועד להיות מושמע בציבור ולשתפו בחוויית האמונה: "זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו" ( פסוק ה )

לי זכורים כמה משפטים חזקים מתוך המזמור, משפטים שמלווים אותנו גם במשך השנה. הם צצים מנבכי תת-המודע בהקשרים מפתיעים אך משמעותיים מאד לאופן התמודדותי עם מצבים שונים בחיינו.

אחדים מן המשפטים הם: "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי" ( פסוק ששילבתי באחד מציורי) "ה' שועתי אליך ותרפאני"; "כי רגע באפו חיים ברצונו"; "בערב ילין בכי ולבקר רינה"; "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם" (ובמילים אחרות שהן תרגום של ביטוי לטיני - כך חולפת תהילת  העולם); "היודך עפר היגיד אמיתך". ואחרון חביב ומעודד - " הפכת מספדי למחול לי פיתחת שקי ותאזרני שמחה ....ה' אלוהי לעולם אודך" - האמונה השלמה והאחוזה בתאוות חיים אדירה של דוד המלך המשורר, חודרת לתוך נפש המאזין הנשאר בהרגשת רוממות אופטימית (זהירה) בסיום הפיוט.

פרט מעניין לגבי מזמור זה הוא שהוא לא נאמר רק בבית המקדש, אלא גם בשעת הבאת הביכורים (מסכת ביכורים ג, ד) משום המסר המשתמע מתוכו - שלא יבטח האדם בעושרו ובהצלחתו ובמיוחד בשעה שהוא מביא ביכורי אדמתו לה' יכיר ויזכור שהצלחתו ועושרו הם מאת ה' והם עלולים להילקח ממנו.

המנהג לומר מזמור זה כשיר של יום בבית הכנסת במשך שמונת ימי החג ובשעת הדלקת הנרות קיים עד היום. כיום רבים נוהגים לומר מזמור זה בתפילת שחרית משום שכתוב בו "ולבוקר רינה" וכן נוהגים לומר אותו בתפילה לשלום חולים, משום הפסוק: "שיועתי אליך ותרפאני".

כותרת המזמור "שיר חנוכת הבית לדוד" מעוררת את השאלה לאיזה בית הכוונה, האם לבית המקדש? והרי לא נבנה בימיו של דוד. יש המפרשים שהחנוכה היא אכן חנוכת בית המקדש הראשון, שעבורו חיבר דוד מראש את הפיוט וציווה על בנו שלמה שיאמר אותו לכשייבנה. פרוש אחר- שזהו מזמור שהתחבר לכבוד חנוכת ביתו של דוד המלך. בירושלים. יש הטוענים שהחשמונאים, לאחר שטיהרו את בית המקדש, אמרו שיר זה.

לסיכום, חשוב להדגיש, שהדרת הניצחון של החשמונאים על היוונים, התעצבה ביהדות בכיוון הפוך מבכל עם אחר - לא "כוחי ועוצם ידי", אלא הדגשת חולשת האדם והעם ותלותו המוחלטת בחסדו של ה', המשתלבים כהמשך טבעי מבחינה רוחנית עם אור הנרות הרך והעדין.

 

אסתר זילבר ויתקון היא משוררת וציירת

 

כסלו תשס"ח