דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

ירושלים של מטה

אבישי שרייבר

16/11/2015

תקציר המאמר

על הגעגוע לירושלים כמקום רוחני וכמקום ממשי, על ירושלים של מטה וירושלים של מעלה.

לתקציר המלא

אל הפיוט – מלים לחן וביצוע

 

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָים

יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו

                                                              (תהלים קכב, א-ג)

השמחה בירושלים מתחילה באמירה: "בֵּית ה' נֵלֵךְ". במשך הדורות הקשר לירושלים סבב סביב ירושלים כמקום של בית ה' ולכן ירושלים גם מופיעה כ"לב העולם". השאיפה לירושלים במשך הדורות לוּותה אמנם בגעגועים לירושלים כמקום, אבל הגעגועים היו למקום הרוחני שנקרא ירושלים; געגועים למקום שהוא בית ה' ולב העולם, ולא תמיד געגועים לעיר הממשית, שהיתה חרבה ועלובה – כמו שמספר על כך הרמב"ן במכתבו מירושלים, בו הוא מתאר שבירושלים יש שני צַבָּעים, ומניין יהודים שמגיעים לשבתות.

                         גלויה באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

הסתירה הזו בין הגעגועים לעיר כחלום והמרחק מהעיר הממשית, עולה בצורה חדה אצל החסידים. מסופר ששלחו מכתב לרבי מגור בעל "חידושי הרי"ם" [מאה 18-19] על כך שירושלים נבנית בבניינים יפים כמו ורשה. הוא ביטל את הדברים ואמר "ירושלים יבנה באבני חפץ שיהי' רצון וחפץ בלב ישראל לאבינו שבשמים, וכן באבני אקדח שינקוב את לבם של ישראל לאבינו שבשמים".

גישה הפוכה לדברים האלו ניתן למצוא בדבריו של המשורר יהודה עמיחי:

פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך ושימשתי להם נקודת ציון. 'אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית. קצת ימינה מראשו'. אבל הוא זז, הוא זז! אמרתי בלבי: הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.


גלויה באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

בעיני יהודה עמיחי הגאולה נמצאת בהתבוננות ב"אדם שקנה ירקות ופירות לביתו". החום האנושי שעולה מהדאגה לביתו הוא הסיפור של ירושלים, וחיפוש הרוח הגדולה גורם להתעלמות מחיי היום יום על הקשיים שבהם והיופי שלהם.

הדברים האלה משאירים את השאלה על יום ירושלים בימים אלו – ימים שבהם יש געגוע למקום הרוחני של ירושלים, ומצד שני חיים בירושלים כעיר ממשית שבה אנחנו הולכים וחוזרים בעניינינו היום-יומיים.

במסכת תענית בתלמוד הבבלי ניתן למצוא התייחסות לשאלות האלו. הגמרא אומרת שם:

אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא, לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב 'ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו'.

על פי דברי ר' יוחנן קיימת ירושלים של מעלה שאליה כביכול הקב"ה רוצה להיכנס, אלא שהוא אומר שהוא לא יבוא לירושלים של מעלה עד שלא ייכנס לירושלים של מטה. כלומר, כתנאי לגאולה של ירושלים הרוחנית יש את ירושלים הממשית – ירושלים של מטה. הרגישות לאיש שמביא פירות וירקות היא בסיס לגאולה כשלב בדרך, ומהשלב הזה מגיעים לשלב הבא, שבו הקב"ה יבוא גם בירושלים של מעלה.

הרב אבישי שרייבר משמש כר"מ וכסגן ראש ישיבת 'שיח יצחק', מעביר שיעורים בפרשת השבוע במתנ"סים שונים ברחבי הארץ