דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

יפטירו שפתי - אמנות השיר

איתי מרינברג

16/11/2015

תקציר המאמר

המבנה, המשקל והחריזה בפיוט 'יפטירו שפתי'

לתקציר המלא

אל הפיוט – מלים, לחן וביצוע

סימן:   יצחק דבח חזק;

מבנה וחריזה:   שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין-אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. מבנה החריזה היסודי של כל מחרוזת הוא: אאא-ת; האות תי"ו מייצגת את החרוז הקבוע '-לָה', והאות אל"ף מייצגת את החרוז המתחלף ממחרוזת למחרוזת, בשלוש הצלעות הראשונות (לפיכך, בסימון מלא יותר של סכמת החריזה, יסומן פיוטנו כך: אאא-ת // בבב-ת // גגג-ת, וכן הלאה). לשם 'תפארת הפתיחה', במחרוזת הראשונה מתלכד החרוז המתחלף עם החרוז הקבוע, ולכן סימנה: תתת-ת. בלב הפיוט מצויה מחרוזת אחת החורגת מתבנית החריזה האמורה; מחרוזת זו בנויה חמש צלעות (ולא 4), הבנויות בחריזת אא-בב-ת. נדגים את הפער בשיטת החריזה במחרוזת זו (מחרוזת חמישית) באמצעות השוואתה למחרוזות הסמוכות לה (הרביעית והשישית):

                                                     א                          א

4                          קוּמָה בְּעָז יָדְךָ קוֹמֵם   סֻכַּת דָּוִד עַבְדָּךְ רוֹמֵם

                                                    א                          ת

                        חַנּוּן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם            בְּנֵה בְחֶמְלָה

 

                          ב                     ב

5                         דְּרַשְׁתִּיךָ אֵל רַחוּם    לְעַמְּךָ תֵן נִחוּם

                                           ג                      ג

                              שׁוּב לִמְעוֹנִי   וּבְנֵה בֵית אַרְמוֹנִי

                                          ת

                         צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה

 

                                            ד                     ד

6                      בְּאֹרַח מִישׁוֹר נְחֵנִי   בַּאֲמִתְּךָ הַדְרִיכֵנִי

                                           ד                     ת

                        אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי      מִשְׂגַּב נוֹרָא עֲלִילָה

 

משקל:   משקל הברתי-פונטי [=משקל המבוסס על מניית שוואים-נעים וחטפים במניין ההברות, כתנועות לכל דבר. רווח מאוד בשירה העברית בארצות המזרח במאות השנים האחרונות]. ברוב הצלעות 9 הברות, אך לעתים חורג הפייטן ממניין זה ל- 7, 8 הברות, וכיוצא בזה.