דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

יערת דבש - מדרש פיוט אישי

רות זרביב-הולצמן

16/11/2015

תקציר המאמר

רות זרביב-הולצמן כותבת על הולדת הבת, חוליה בשרשרת הדורות, ועל הזמן המשתנה באחת.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

בת נולדה לנו.

שמחה גדולה.

אני אם.

אנו הורים.

וברגע אחד ממד הזמן משתנה.

זמני הוא זמנה. הזמן שינה לגמרי את גבולות קיומו: מצד אחד היא הנכיחה את גבולותיו בשיא עוצמתו - הזמן חולף מהר. איני מספיקה לעשות דבר. אין לי זמן. והיא גדלה כאילו נוסעת במנהרת הזמן. כל יום גדלה. משתנה.

מצד שני - ביטלה לגמרי את גבולות הזמן. כל מה שיש זה הנצח. ההווה. אי אפשר לתכנן קדימה ולכן אי אפשר להסתכל אחורה. מה נעשה. מה עשיתי.

וממילא אין זמן.

כל הקיום נמצא ברגע זה.

כל הזמנים מתקיימים בו זמנית.

תחושה זו קיימת במובן הפשוט של התפקוד היומיומי עם התינוקת. אך גם הרבה מעבר לזה.

קצוות החיים מתחברים. התינוק והזקן כל כך דומים. הן במראה הפיזי והן בהזדקקות ובחמלה המתעוררת.

נוכחותה מכווצת את כל שנות האדם לנקודה.

ולא רק זמן חיי האדם מתכווץ אלא גם זמן הדורות. פער הדורות מתבטל כלא היה.

חיבור לשרשרת האמהות מתעצם ומתהדק לקיום אם-בת הקיים כאן ועכשיו.

כבר בהריון - בתי מחוברת אתי דרך חבל הטבור.

וטבורי שלי היוצא ומתהפך עם הבטן הגדלה, כאילו רוצה לשוב ולחבור לאמי. שהיא בודאי תחבור לאמהּ.

ובדמיוני אמי מצטרפת אלי ללידה, בשעה שעמדה ללדת אותי.

וסבתי מצטרפת בשעה שעומדת ללדת את אמי.

שרשרת ורצף.

כולנו בנות אותו גיל, פחות או יותר, יולדות ילדה.

סבתי היולדת את אמי - לידה מס' 11 לה.

אמי היולדת אותי - לידתה הששית.

ואני היולדת את בתי הבכורה (שגם היא תלד בע"ה את בתה).

בתי הקרויה על שם סבתי הצדיקה, מייחלת שתשאב ותתחבר לכוחותיה המיוחדים.

פער הדורות.

ובה בעת כיווצו של הפער.

כולנו הפכנו למעין צינור שהולדת הבת עוברת בו, שהשפע הזה זורם ופועם בו.

מצד אחד קרבה ושייכות לבת הנולדת. לבת שלי. עשוי מבשרי.

ומצד שני - אני רק צינור. היא אצלי בפיקדון.

אני צינור לגַדְלה. וכך גם היא מצטרפת להיות חלק מהצינור. צינור לעשות עבודתו.

ועל כך נברך - אמותי, אנוכי ובתי - שעשני כרצונו.

והלוואי ורצונו יהיה רצוננו, ורצוננו - רצונו. 

 

לבתי בניה - שעשתני אם.

רות זרביב-הולצמן

רות זרביב-הולצמן היא רכזת המערכת של אתר 'הזמנה לפיוט'

 

                                                                ציור: ד"ר אלישבע שיטרית