דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

יה ריבון עלם של אבא

אסתר אטינגר

16/11/2015

תקציר המאמר

על 'יה ריבון עלם' שעשה את דרכו ממחברו ר' ישראל נג'ארה, במאה השש עשרה בארץ ישראל, והגיע לתפוצות ישראל השונות. בנדודיו חנה בחצרו של האדמו"ר מבובוב בראשית המאה העשרים בגליציה, שהלבישו בלחנו המפואר, שהתנגן בשבתות ובשמחות וגם בשנות רעה ובגיא צלמוות. והוא חזר ארצה אלינו

לתקציר המלא

בראש הזמירות של ליל שבת, אחרי הדגים, לפני או אחרי כוסית "הברונפן" המבדלת בין הדגים לבשר, נהג אבי ז"ל לזמר את יה ריבון עלם. והמנגינה - ארוכה, מורכבת ועשירה, נבעה מפיו על עליותיה ומורדותיה, לאט ומהר, בעליזות ובעצבות, בכמיהה ובגעגועים, מתאימה עצמה למילים, למשמעותן. תמיד קראתי לה "יה ריבון של אבא", בהיותה שונה מלחנים אשכנזיים אחרים שהכרתי לפיוטו של רבי ישראל נג'ארה. בחלוף השנים, ושולחן השבת של הורי המנוחים ניצב רק בחלומות ומרחף בזכרון, למדתי שהלחן הוא לחנו של האדמו"ר מבובוב, ר' בן ציון הלברשטאם הי"ד, שנרצח עם כמה מבני משפחתו על ידי הנאצים ועוזריהם האוקראינים, בעיר לבוב בראש חודש אב תש"א (1941).​

יה רבון של בית אבא
מתוך הגדה של פסח, ברלין, 1927, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

למרבה הצער כבר אינני יכולה לשאול מניין נחל אבי, אריה לייב הפטקה ז"ל, את הניגון של בית בובוב הגליצאי, ענף של חסידות צאנז, והוא עצמו חסיד סוכטשוב? האם עוד בנעוריו בפולין שבין שתי מלחמות העולם בהיותו תלמיד ישיבה ואחר כך חבר בהכשרה החלוצית של פועלי אגודת ישראל בלודז'? האם בבית אביו, שעמד בראש חסידות קטנה ולמדנית שאינה נודעת במיוחד בניגוניה? או שמא היה זה בראשית דרכו בארץ, בתל אביב של סוף שנות השלושים, באחד מדיבוקי החברים החלוצים שהתרפקו על ניגוני בית אבא שבגולה?

את בית הסבים שלי לא זכיתי להכיר, ואת הורי וקרובי להוותי לא שאלתי בזמן, וכעת, כאמור, אין לי את מי לשאול. רק הניגון נשאר במשפחה, כמענה וכחידה, עושה את דרכו הלאה לבנינו ובנותינו אחרינו ולשולחנות שבת קיימים ועתידיים.

תשובה חלקית לשאלותי מצאתי בין השאר בדבריו של מר יוסי גיל, הבקי מאין כמוהו במוסיקה חסידית. מר גיל מספר שניגוניו של הרבי מבובוב היו נפוצים ואהובים בכל קהילות פולין וגליציה, בייחוד ניגונו ליה ריבון. מר גיל מוסיף שבתקופת השואה שרו החסידים את הניגון בשעות קשות ונוראות והוא הפך למעין המנון של חיזוק ואמונה. לאחר אחת האקציות בגיטו בוכניה שבפולין שרו את הפיוט בבכי ובתמרורים, בייחוד בבית האחרון כשהגיעו למלים "ואפיק ית ענך מפום ארייוותא" (פדה את צאנך מפי האריות).

כיום מצויים ביצועים של יה ריבון בובובי זה מפי חסידים ומקהלות חסידיות השרים את יה ריבון במבטאם האופייני, כמו גם בגירסה המופיעה באתר, (אם כי היא שונה מזו של אבי) ואני מרגישה ממש "בבית", שומעת את קולו של אבא מצטרף ושר עימם. בכל הגרסאות ששמעתי עד כה נשמרה "רוח הדברים", העושר והאצילות, והכל חוזר לנגינה של אבא שלא ויתר, ושר את הפיוט בדרכו, על כל שיאיו ומורדותיו, חזרותיו ודגשיו ובזה עשה אותו לשלו.

 
 יה רבון עלם / חסידות בובוב / צבי מסטבוים

 

יה רבון של בית אבא 

"המנגינה של אבא" מצאה את דרכה לשיר אחד שלי שנקרא "עוד קטע מספר חלום השבת". זהו שיר-חלום, בו מצוטט הפזמון החוזר "יה ריבון עלם ועלמיא". כשקראתי את השיר לפני קהל, ופעם גם מעל גלי האתר, העזתי לשיר את הפסוק בקול מהוסס לפי "המנגינה של אבא". כאילו ביקשו ממני המילים שלא אותיר אותן ללא לבושן המוסיקלי, שהוא פס הקול המהדהד בשיר.

כי יש מילים וניגונים המזהירים כאבני יקר. ביניהם אותו יה ריבון שעשה את דרכו ממחברו ר' ישראל נג'ארה, במאה השש עשרה בארץ ישראל, והגיע לתפוצות ישראל השונות. בנדודיו חנה בחצרו של האדמו"ר מבובוב בראשית המאה העשרים בגליציה, שהלבישו בלחנו המפואר. והפיוט בלבושו זה התנגן בשבתות ובשמחות וגם בשנות רעה ובגיא צלמוות. והוא חזר ארצה אלינו, אל המקום שבו אנו רוצים ומבקשים להנחיל אותו לילדינו ולנכדינו כזיכרון לאבות וכשכיית חמדה העוברת מדור לדור.

לנשמת הורי, אריה לייב ודבורה הפטקה ז"ל

אסתר אטינגר, היא משוררת, סופרת ומבקרת ספרות. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס עמיחי לשירה בשנת 2005, פרס נשיא המדינה לספרות בשנת 2006, ופרסים ספרותיים נוספים

 

​​