דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

חסל סידור פסח כהלכתו

זאב ספראי

16/11/2015

תקציר המאמר

פרופ' זאב ספראי סוקר את מקורותיו של הפיוט והופעותיו בהגדות של פסח למן המאה הי"ד ומציג בית נוסף מן הפיוט.

לתקציר המלא

ההגדה של פסח היא הטקסט הנלמד ביותר במסורת ישראל וגם בחברה הישראלית של היום, למרות ריחוקה מהמסורת. כך היה גם בבית משפחתי, משפחת ספראי. היינו משפחה לומדת. אבא למד כל היום ולמד (לימד) איתנו: אחותי ואני, ולעתים גם אמא. ליל הסדר היה קודש ללימוד, וההגדה הייתה החיבור שלמדנו יותר מכל חיבור אחר. בהמון אהבה והרבה קשר. כך גם בביתי עם ילדי, ואם ירצה ה' גם עם נכדי.

עבור אבא דברי תורה היו יום יום כחדשים. והוא יכול היה לחזור בהתלהבות על רעיונות ששמענו פעמים רבות, כאילו התגלו לו זה עתה. כך גם לחדש רעיונות בכל מפגש מחודש שלו עם אותו משפט.

לאחר התקף הלב הראשון של אבא הבנתי שעלי לבקרו לעתים קרובות. ואם מבקרים מה כבר אפשר לעשות יחדיו? שנינו לא היינו אנשי דיבורים סתמיים. החלטנו להגשים רעיון ישן וללמוד את ההגדה. כך צמח לו פירושנו על ההגדה של פסח, פירוש שלימים יצא כספר והיה בין הסיבות למתן פרס ישראל לאבא ז"ל. 

באדיבות בית התפוצות, ארכיון התצלומים

הפיוט 'חסל סידור פסח' היה עבורנו נקודת המפנה של ה'סדר'. לאחר לימוד המדרשים וארוחה דשנה, החלו הפיוטים. מצד אחד פרץ של שמחה, היינו משפחה נודעת לשמצה בכשרונה המוסיקלי. ומצד שני מעין חידון טריוויה, לזהות את הרמזים שלהם מתכוון הפייטן בשפה שהיום היא בקושי קבילה.

על רקע זה, בהרבה אהבה, מגיש אני לקוראים את הפיוט עם פירוש קצר

 

בסוף ההגדה, ובחלק הראשון של 'נרצה' הוא החלק המוקדש לשירת פיוטי הפסח שרים אנו:

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ              כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ

כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ               כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ

 

זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה              קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה

בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה               פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה

פיוט קצר זה הועתק לתוך ההגדה של פסח בנוסח אשכנז מן הקרובה לשבת הגדול שחיבר במאה הי"א רבי יוסף בן רבי שמואל טוב עלם[1]. בקרובה "אבוא בחיל להתיצבה"[2] מונה הפייטן את הלכות הפסח וסדר הפסח, ומסיים: "חסל סדור פסח כהלכתו ככל משפטו וחקתו". הוא פונה בתפילה, כפי שזכינו לסדר את הלכותיו כן נזכה לקיים את הלכות הפסח ואת סדר ליל הפסח. באמירת פיסקה זו בסוף ההגדה קיבלה התפילה משמעות לעתיד: כשם שעשינו את סדר ליל פסח כן נזכה להקריב את קרבן הפסח במקדש. כך משנה מיקום הפיוט את משמעותו ומכליל לתוכו תכנים ארוכי טווח מעבר לכוונה המקורית. לפיוט ההלכתי הארוך של ר"י טוב עלם ייחסו חכמי אשכנז וצרפת חשיבות רבה ואף למדו ממנו  פסקי הלכה. רבי שמואל מפליש חיבר פירוש הלכתי רחב לפיוט, ורבי יצחק מווינה שיקעו בספרו הגדול "אור זרוע".[3]

 

מתוך הגדה של פסח,פרג,1527, באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

 

הפיסקה הקצרה "חסל סידור פסח" מופיעה בהגדות אשכנזיות רבות – אם כי לא בכולן[4] – החל במאה הי"ד. לא תמיד היא מופיעה מיד לאחר הברכה האחרונה, יש שצירפוה לפיוטים שבסוף ההגדה, ועוד בדפוס פראג רפ"ז ובדפוסים מאוחרים יותר הפיסקה מופיעה לאחר הפיוטים האחרים.

הקריאה "לשנה הבאה בירושלים", המופיעה בהגדות לאחר "חסל סידור פסח", נראית כהמשך למשפטים "כן נזכה לעשותו" ו"פדוייים לציון ברנה". ואולם, בכתבי יד ובדפוסים קדומים רבים היא מופיעה לאחר הפיוטים האחרים ולפני שתיית הכוס הרביעי. את העדות הקדומה ביותר בספרי הפוסקים לאמירת "חסל סידור פסח" ולקריאה "לשנה הבאה בירושלים" מביא, כנראה, בעל "לקט יושר", מן המחצית השנייה של המאה הט"ו, הכותב: "רגילין לומר בחסלת הסדר 'לשנה הבאה בירושלם'. וגם אחר כך אומר: 'אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה בימינו' אמן אמן סלה. זה אמרינן באושטריך[5]: 'חסל סידור פסח... ופדוים לציון ברנה' ".[6] החל בקופה זו מצויה בכתבי היד האשכנזיים הקריאה "לשנה הבאה בירושלם",[7] ובכתב יד אחד רושם הסופר, לאחר ברכה מעין שלוש: "ומנהג שאומרים כלם לשנה הבאה בירושלם אמן".[8] הפיסקה "חסל סידור פסח" חסרה בהרבה הגדות אשכנזיות מן המאה הט"ו, אבל נמצאת בכל ההגדות שנדפסו מן המאה הט"ז ואילך.

"חסל סידור פסח... כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו", כלומר, כאשר זכינו לסדר את הלכותיו כן נזכה לעשות את סדר ליל פסח. ואולם כאמור, קריאת הפיוט בסוף הסדר, והסיום "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", משווים לתפילה זו משמעות של תפילה לגאולה: כשם שזכינו לסדר את ליל הפסח כאן בגלות כן נזכה לעשותו בירושלים.

חסל סידור פסח. "חסל" בארמית פירושו "גמר", ולפעמים גם "נגמר" (ירושלמי, נדרים פ"ט, מ, ע"ד).

ככל משפטו וחקתו. על פי הכתוב בבמדבר ט, יד: ועשה פסח לה' "כחקת הפסח וכמשפטו", ושם ט, ג: "ככל חקתיו וככל משפטיו תעשו אותו".

זך שוכן מעונה. אפשר לפרש שהכוונה לירושלים על פי הכתוב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים עו, ג), שהרי הפייטן מסיים את דבריו: "פדויים לציון ברנה". יש מפרשים "זך שוכן מעונה" ככינוי לה', לפי הכתוב: "מענה אלהי קדם" (דברים לג, כז). ויש מפרשים "שוכן מעונה" – שוכן בשמים, שהרי אחד הרקיעים מכונה מעון (בבלי, חגיגה יב ע"ב ומקבילות). זך הוא כמובן אחד מכינויי ה'.

קהל מי מנה. הקהל הוא עם ישראל, שעליו נאמר: "מי מנה עפר יעקב" (במדבר כג, י).

נטעי כנה. ישראל, שנאמר עליו: "וכנה (השתיל) אשר נטעה ימינך" (תהלים פ, טז). במדרשים נדרש פסוק זה על בני ישראל או על מלכי בית דוד (מדרש שמואל פט"ז).

פדוים לציון ברנה. הוא שאמור בכתובים: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה" (ישעיה לה, י; נא, יא).

בתוך שורות הבית השתמר הסיום חזק, המסמל את סוף הפיוט.

לסיום נצטט את הבית האחרון של החלק ההלכתי של אותו פיוט, ובכך נבהיר את אופיו כפיוט וכיצירה הלכתית.

....                                                                    בל יטעום כלום באישונו

קמעא לשתות מים יכנס                                                אם חולה הוא או אסטנס

ובעי למשתא חמרא משום אונס                              לומר בחמישי הלל הגדול יכנס        

 הבית כולו הוא סיכום הלכתי מפויט של דברי בעל הלכות גדולות על הלכות פסח, ומצוי גם בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא עז). שם נקבע שאין לאכול אחר אפיקומן, ופירשו שהאפיקומן הוא סוף הסדר כנהוג אצלנו, ומותר לשתות מים או לשתות עוד כוס יין תוך כדי אמירת הלל הגדול. אמירת הלל הגדול היא אפשרות הנזכרת בתלמוד הבבלי (פסחים קיט ע"ב) ומיוחסת לתנא רבי טרפון, אבל הבבלי קושר אותה לאפשרות לשתות גם כוס חמישית[9]. שם גם נאמר שאם רוצה לשתות מים ישתה. אב להמשפט הארמי אם חולה הוא או איסטנס וכו' איננו בהלכות גדולות. נזכר שם בהמשך דין אחר הקשור לזקן, אך לא ההלכה שמותר לזקן להמשיך לאכול אחר סיום האכילה של ליל הסדר. זהו אפוא חידושו של רבי יוסף טוב עלם עצמו, שהיה לא רק פייטן אלא גם פוסק חשוב ומורו של רש"י.