דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

חילוניות ישראלית ודתיות יהודית

נסים קלדרון

16/11/2015

תקציר המאמר

מה מחבר בין אדון הסליחות, לד זפלין, הביטלס ואהוד בנאי? רמז: נקמת הטרקטור. נסים קלדרון מסביר

לתקציר המלא

בתקליט הראשון של "נקמת הטרקטור" מתחיל "אדון הסליחות" כמו רעם של צלילים שמכה באוזן בעוצמתו, אבל לא במשמעותו. האוזן לא שומעת לא "אדון" ולא "סליחות". היא שומעת אנרגיה: תופים מהירים וסינתיסייזר עם צליל אלקטרוני מתכתי. ואז נשמע צליל אלקטרוני אחר, שמזכיר הרבה מים שנשפכים. ורק בסוף מפל הצלילים הזה מתחילה גיטרה חשמלית חזקה לנגן - מהר מאוד - את "אדון הסליחות". רק אז מבינה האוזן שיש כאן פיוט דתי. וגם זה בתנאי שהמאזין מביא את המילים מעצמו, מזכרונו. לאורך השיר כולו מנגנים "נקמת הטרקטור" רק את הלחן של הפיוט, בלי המילים בכלל. ולאורך השיר כולו הם בורחים מן הלחן המסורתי, וחוזרים אליו, ושוב בורחים ושוב חוזרים.

 
אדון הסליחות / ספרד ירושלים / נהוונד / נקמת הטרקטור

חילוניות ישראלית
דוד ילין, צילום באדיבות אלישע אייזנברג

גדלתי בבית חילוני קנאי, ובית כנסת היה בשביל אבי כמו עבודת אלילים שהוא שנא. אני עצמי לא שונא, אבל כופר מוחלט עד היום. אבל הבית היה צמוד לבית הכנסת של שכונת הבולגרים "תל-ברוך", כך שביום הכיפורים, אפילו ילד שאכל ארוחה טובה לא יכול היה להימלט מ"אדון הסליחות". שרו את זה שוב ושוב שוב. זה נכנס לי לאוזניים. לכן, כששמעתי את "נקמת הטרקטור" הגבתי חזק. הם אמרו לי משהו חשוב על הילדות שלי, וגם על הבגרות שלי - על הבית המאוד חילוני שהיה לי ויש לי, ועל יום הכיפורים שתמיד יהיה ליד הקיר של הבית היהודי, אפילו החילוני ביותר. פשוט מכיוון ש"אדון הסליחות" ו"אל נורא עלילה" ליווה את אבות אבותי, גם אם אני עצמי הפסקתי להאמין בו. ​

אבי בללי וחבריו ניגנו את הפיוט הזה ב-1990, הרבה לפני שהגיע אלינו הגל הגדול של הפיוטים המולחנים. והם נתנו בשיר הזה, בעוצמה ובשכל, את כל הסיבוך הזה שהוא החיים שלנו, והוא המוזיקה שלנו. אני אוהב את "אדון הסליחות" של נקמת הטרקטור כי הם אומרים בו: אין לנו בלוז ישראלי ישן ואנונימי, אבל אולי יש הרחק מאחורי גבנו איזה צליל יהודי ישן שהוא, בשבילנו, כמעט בלוז. והם אומרים עוד שיש לנו היום חילוניות ישראלית שאיננה פחות חזקה מאשר אלפי שנים של דתיות יהודית. טוב לי לדעת שאם פורץ פיוט דתי אל תוך החילוניות שלי, הוא פורץ יחד עם סופת הגיטרות של לד זפלין, ויחד עם המורכבות המוסיקלית של אבי בללי, ולא עטוף בעטיפה של קדושה.

לפני שבוע היה בללי בבאר שבע. מישהו ביקש ממנו את "אדון הסליחות". הוא פרש זרועות ואמר "איך אני יכול לנגן את כל הרעש הזה לבד?" ואז הוא אמר, "אתם יודעים מה, דווקא מתחשק לי". והוא ניגן את השיר שקט שקט, רק עם גיטרה אקוסטית. רעד עבר בי.