דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

חוף המבטחים של השבת

דני סגל

16/11/2015

תקציר המאמר

דני סגל כותב על המסע אל חוף המבטחים של השבת, המקום אליו נוסעים תדיר ואליו שואפים להגיע, על השבתות של פעם - הצלילים, הטעמים, הריחות והזכרונות.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

 

פעם בכמה זמן, הזמינו אותנו השכנים - משפחת רוזנפלד - לארוחת שבת.

גדלנו בצמוד. ארמון הנציב, כמה בלוקים בשכונה, שהתקבצו אליהם משפחות של עולים, ממרכז הקליטה בקטמון ט'. משפחות דוברות אנגלית ממקומות שונים שצועדות יחד צעדים ראשונים בעברית, ובישראל שנת 73'.

התאמנו לרוזנפלדים, כמו כפפה ליד (חוץ מהמבטא).

הבן הגדול שלהם בגיל של אחותי, השני בגילי, הבת הנוספת נולדה עם אחי הקטן, ובהמשך הפספוסים בשנים היו מזעריים.

קשר מיוחד – מין משפחה גדולה שקראנו לה רוזנגל (צירוף של ה'סגל' שלנו אליהם).

אולי, כי גרנו קומה מתחת...

אולי, כי בילינו יחד את כל ימות החול...

בשבת -  זה לא היה נראה הכרחי...

וכשזה קרה היתה שמחה גדולה.

מרק עוף שמאוד אהבתי, משחקים בסלון, Natalie potatoes, שתמיד קצת נשרפו בתנור – וזמירות, המון זמירות!

שירי שבת, מנגינות של הימים הנוראים, השכיבנו, אין כא-לוהינו.. כל מה שאפשר לשיר בכמה קולות הובא אל השולחן בשמחה גדולה, עד שבשלב כלשהו היה עולה השכן מלמטה...

מתישהו מישהו היה קם, ניגש למדפים ומביא את החוברות הקטנות של 'על אהבתך..'. הוא לא היה בספר הרגיל. המקום השמור לריה"ל היה תפוס ב'יונה מצאה בו מנוח..' ולא היה תקן כנראה לשיר נוסף.

את המנגינה הביאו מאנגליה, היישר מהפאב המקומי. השיר כולו שמחה – מנגינה פשוטה – בשני קולות מתבקשים, שחוזרת בכל בית ובית – המילים לא היו כל כך חשובות, רק מה – שלא ייגמרו. בין בית לבית השתחל הפזמון, כדי לאפשר עוד קצת זמן...

שנים אני מחפש את הדרך חזרה – אל ערבי שבת האלה

כמו בני ישראל, שבליל יציאת מצרים לקח אותם הקב"ה לבית המקדש, נתן להם להקריב שם את קרבן הפסח, לראות איך זה יכול להיות, ואחר כך העמיס אותם שוב על כנפי הנשרים, החזירם לרעמסס ואמר להם – טוב, עכשיו ש'תם יודעים לאן אתם אמורים להגיע אתם יכולים להתחיל ללכת ברגל[1] - כך אני רואה אל מול עיני, שבתות של זמירות ושירים, ואט אט, במהלך החיים, עושה אליהם את דרכי רגלית.

ונדמה שכך גם המשורר. עוזב את חוף המבטחים של השבת ביום ראשון בבוקר, בלי לדעת מתי ואיך יחזור-

אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַעְשׂוֹת מְלָאכָה

כמו אדם הראשון , שהוצא מגן עדן,  לעשות מלאכה –

המטרה כאן ברורה לַעֲרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה – ממילא כל מה שנפגוש בדרך, משועבד לשם.

תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה... (בבלי ביצה, טז ע"א)

שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט, ושָׁם ניסהו - עוד לפני מתן תורה כבר לא התאפקנו, היינו צריכים שבת עוד לפני שה' אמר 'שמור את יום השבת לקדשו', רש"י דואג לתת לנו אותה כבר במרה[2]

כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה

ובמסע הארוך הזה יש ליווי - חלקי ה' אמרה נפשי..

אַתָּה לְבַד חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי

עוד לפני היציאה מתוארים ימי המעשה, ריה"ל מצטט ממאיר שלו – כימים אחדים.., ממש כמו יעקב, שכל מעייניו נתונים לרחל – ומבין שיש תקופה שצריך לעבור אותה.

כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים

ויהי בעיניו כימים אחדים,

באהבתו אותה

מי שבתוך האהבה לא חש כלום

מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי

והימים עוברים, כמו נוף מחוץ לחלון, שכשאתה מאוד רוצה להגיע כבר, הוא הופך ללא רלוונטי..

מַה לִי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי

ולפעמים אפילו הנוף עצמו יודע, ומשתדל שלא להיות יפה מדי..

יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר..זה שמשמיע לנו על ה- 'שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם', שעתיד להגיע..

אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי

כמו ילד שלא נרדם לפני שוק פורים, כי ההתרגשות האמיתית היא לפני –

כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי

כעבד היוצא בשביעית  - יוצא המשורר בשביעי

בֹּקֶר לְעַבְדוּתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי

ומבית העבדים מובא היישר אל שולחן המלך

קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחַן מַלְכִּי וְרוֹעִי

אין שמחה כמציאה, זכייה מן ההפקר

אֶמְצָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה

וכפי שכתב במקום אחר "בצאתי לקראתך – לקראתי מצאתיך" באה השבת עצמה אל המשורר

כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְּנוּחָה

ועונשי האדם הראשון, ובניו – מתבטלים

אִם נָע וְנָד אֵלֵךְ לִמְצֹא רְוָחָה

עֶרֶב - וְאֶשְׁכַּח כָּל נוֹדִי וְנוֹעִי

עכשיו אנחנו יודעים שהגענו לשבת, עוד לא קראנו את הבית הבא – אך יודעים שהשבוע מאחורינו, ומתענגים על הרגע שבין לבין

כמו חתן שמובל אל כלתו, יודע שהוא כבר בדרך, ועד מעט רק יזוזו הצידה ויזכה לראות פניה

מתוך מחזור וורמייזא (וורמס), באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

לִרְאוֹת פְּנֵי שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת

עכשיו החתונה יכולה להתחיל

בֹּאוּ בְתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת

אפשר כבר לספר לכל בנות ירושלים, שהחיפוש הסתיים, מצאתי..

זֶה יוֹם מְנוּחִי זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי

המסע קרב אל סופו..

אצא.. אשמע.. אמצא.. אלך..ואשכח..   -   בסוף – אשיר.

אָשִׁיר לְךָ שַׁבָּת שִׁירֵי יְדִידוֹת

ידיד נפש, זה דודי וזה רעי, מה ידידות מנוחתך, ידידי השכחת..

כִּי יָאֲתָה לָךְ, כִּי אַתְּ - יוֹם חֲמוּדוֹת

להתענג בתענוגים, ברבורים ושליו ודגים..

בלי מצרים נחלה – לגוף ולנפש.. לבי ובשרי ירננו אל אל חי

יוֹם תַּעֲנוּגִים גַּם שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת

תַּעֲנוּג לְשֻׁלְחָנִי תַּעֲנוּג יְצוּעִי

הזמנה לארוחת שבת לא הגיעה כבר שנים

 אך המנגינה, שנשמעת לא פעם בביתנו – מחזירה לשבתות של פעם – מעמידה אותם אל מול עינינו, מטעימה בכל הטעמים, הריחות והצלילים

והקולות באים מבחוץ, וקצת גם בתוכי

שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי...

 

מתוך הגדה של פסח, וינה 1929, באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

דני סגל, בוגר מסלול לימודים ישיבתי ובעל הסמכה לרבנות, ובעל תואר בספרות עברית ובתנ"ך. מרכז תוכניות בוגרים במדרשת 'עין פרת', בית מדרש למנהיגות חברתית, הפתוח ללומדים מכל גווני האוכלוסיה. מלמד בבתי מדרש שונים של 'קולות' בית מדרש ללימודי יהדות, השואף לחבר את המקורות לעשייה, ולחיים העכשויים במדינת ישראל. הקים את 'לכתך אחרי במדבר' - סדנאות לזוגות לקראת נישואים.