דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי (תהלים עז, ז)

חנה פתיה

16/11/2015

תקציר המאמר

מה היא שירת הבקשות? כיצד השפיעו מנהגי המקובלים על היווצרותה? מדוע היא מתקיימת בלילה, בחורף? מתי החל המנהג ובאלו קהילות הוא קיים בימינו? מה יש בה בשירת הבקשות, המוציאה אנשים ממיטתם החמה באמצע הלילה בלילות החורף הקרים?

לתקציר המלא

שחר אעיר מתנומות

אזכרה נגינתי
שכונת נחלאות, ירושלים,  צילום באדיבות ספרנסקי דמיטרי

חורף, אשמורת הבוקר של שבת, עדיין חשיכה, השחר טרם הפציע – זהו זמנה של שירת הבקשות, בה מתכנסים יחד מתפללים ופייטנים לשירה משותפת של פיוטים.החוויה של ההתכנסות בלילה, בעת שהכל חשוך וסוער מסביב (חורף...), הישיבה בצוותא בבית כנסת, השירה המשותפת, השירים המבקשים גאולה באותו זמן בו עולה השחר ומאיר והלילה החשוך נצבע בנצנוצי אור, הופכים את שירת הבקשות לחוויה מיוחדת במינה.

הזמן והעונה אינם תפאורה בלבד, הם חלק נוכח וממשי בשירה: הזמן המואר של השבוע – יום השבת, בתוך החושך של הלילה, בעונה החשוכה של השנה (חורף). באותו זמן ממש של תיקון חצות של לילות החול, שם מבכים את גלות השכינה, יושבים מפייטי הבקשות בליל שבת ומבקשים גאולה. שרים על הדוד המדלג על ההרים משיר השירים, על הרעיה המבקשת את שאהבה נפשה, על געגוע לעולם שלם ומתוקן, על יום שכולו שבת. לקראת עלות השחר, בין דמדומי חשיכה לאורה, שרים את 'ידיד נפש' – 'בקשה על הייחוד וחשק האהבה' לריבונו של עולם.

Media Type: 2 Media Id: 237

Radio: ידיד נפש / ספרד ירושלים / ראסט / בי"כ אוהבי ציון, ירושלים 1960

 

אזכרה נגינתי-דוד מנגן
 מתוך הגדה של פסח, טרייסטה, איטליה, 1864
באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

שורשיה של הקימה בלילה לתפילה ולשירה עתיקים: דוד המלך מעיד על עצמו: חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (תהלים קיט, סב), ועל כך שהוא משכים לנגן ולהודות לה' טרם עלות השחר: עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר (שם קח, ג). מדוד המלך למדים גם על כוחו של הניגון להפיג עצבות ורוח רעה, כפי שעשה בנגנו לשאול המלך (שמואל א טז, כג).

על סגולתה המיוחדת של התפילה בלילה כותב במאה ה-11 רבינו בחיי, שחי בספרד סמוך לזמנו של ר' סעדיה גאון (המאה ה-10, בגדד), בספרו הפילוסופי 'חובות הלבבות' (סוף פרק ו) כך:

כי תפילת הלילה היא זכה יותר מתפילת היום ...וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקודש הרבה. מהם מה שאמר דוד המלך ע"ה - זכרתי בלילה שמך ד' ( תהלים קיט), חצות לילה אקום להודות לך (שם), יום צעקתי בלילה (שם, פח) ובאיכה - קומי רוני בלילה... ומי שקבל על עצמו זה הענין ינהג בתוכחה שיתפלל אותה בישיבה אחר שיקדים מה שיזדמן מן הזמירות הידועות או זולתם לפניה.

 

עורו נא כי בכל לילה, נשמתכם עולה למעלה

ללילה איכות מיוחדת משלו - זהו זמן המסוגל להוליד השתוקקות, קרבה, אהבה. כאשר אין הפרעות חיצוניות והסחות דעת, עשויה זו להיות שעת רצון בו פוגש האדם את עצמו ואת הזולת ללא מסכים ומחיצות.

בתפיסה המיסטית מסמל הלילה את הגלות, את הריחוק והפירוד בין הדוד והרעיה, בין עם ישראל ואלוהיו. תיאורי הרעיה הסובבת בלילות לחפש את דודה מסמלים במחשבה היהודית את הנדודים והחיפוש אחר הגאולה – המפגש בין הדוד והרעיה, המפגש בין האדם ונשמתו הוא. לא בכדי מבקשת הרעיה את דודה בלילות. זהו זמן המוליד השתוקקות  וגעגוע המובילים לחיבור מחודש. זמן "מסוגל" לגאולה.

בשונה מהיום, בו יש התאמה טבעית כמעט בין אורו של היום לבין בהירות המחשבה והתפיסה, הלילה הוא זמנו של התת-מודע, של התובנות הרגשיות, יש עוצמה העולה בלילה שאיננה מתאפשרת ביום ובמרוצתו. הלילה הוא זמן להתבוננות מעמיקה יותר, המאפשר לרגשות לצוף ולעלות. זמן שבו הדברים עשויים להיות בהירים יותר, על אף, ואולי בגלל, החשיכה שמסביב.

 

אל החוויה הדתית הצטרפה המוזיקה בעוצמה גדולה שלא היתה לה קודם לכן, והעשירה את החיים הרוחניים ואת החוויה הדתית. 

ניתן אם כן להבין את העוצמה והמשמעות הטמונים בטקסים הנערכים בלילה, מעצם היות הלילה זמן התרחשותם -  בין אם זהו תיקון חצות, בין אם זו שירת הבקשות, ובין אם זה היחיד הפונה בתפילה. הקימה בלילה, בשיאה של החשיכה והאפילה, לתחינה, לשירה, לתפילה, היא יותר מסמלית. דווקא בשעה שהחושך הולך ומתגבר, מבקשים למצוא את הבהירות, את האור, את הגאולה. ואולי דווקא אז, הדבר קל ופשוט יותר.

לא ייפלא אפוא, מדוע בחרו יחידים במהלך כל הדורות ולאחר מכן האר"י וחבורתו, שבעקבותיהם נתמסד המנהג, בזמן חצות ליל כזמן שבו מקיצים ופונים אל האל.

 

ממנהגי המקובלים אל שירת הבקשות

מתי אם כן החל להתגבש מנהג אמירת שירת הבקשות בצורה 'ממוסדת' יותר, הדומה לזו הנהוגה בימינו? ניתן לשער שככל הנראה קרה הדבר באותה תקופה סוערת ומיוחדת במינה של יצירה רוחנית פורה שהשפעתה ניכרת עד היום, הלוא היא תקופתו של האר"י וחוג תלמידיו בצפת של המאה ה-16, שפיתחו את הרעיון של קימה בלילה לתפילה ולשירה. זוהי גם התקופה בה פשט מנהגם של המקובלים לצאת אל השדה ביום ששי, בשעת בין השמשות ולקבל את פני השבת בשירה בחבורה – ר' שלמה אלקבץ חיבר אז את 'לכה דודי'.

Media Type: 2 Media Id: 1088

Radio: לכה דודי / אשכנז - לחן מיכאל דוד לוי / שולי נתן

נראה שאותה תקופה, תקופה של מודעות ומתח רוחניים אדירים, שבה חיו יחד ענקי חכמה וקבלה, היתה תקופה שהולידה גם שינויים ומהפכות בחווייה הדתית ובתפיסה שונה של הזמן. זמנה של קבלת השבת, בין השמשות, הוא זמן שבו משמשים יחד חושך ואור, כמו שירת הבקשות שבה מתרחש מעבר מחשכת הלילה בשיא אפלתו אל עבר עלות השחר. זמן מעבר מיוחד של מתח רוחני שמעצים את התשוקה ואת הכמיהה.

אזכרה נגינתי-זמירות ישראל
זמירות ישראל לר' ישראל נג'ארה, ונציה, 1600

בעקבות התפשטות תורת הקבלה הצפתית ומנהגי המקובלים ברחבי העולם היהודי במאות ה-16 וה-17 התפשטו גם מנהגי השירה בלילות. כתוצאה מכך החלו להופיע בדפוס מאמצע המאה ה-16 ואילך קבצי תפילות ופיוטים המיועדים לאירועים מן הסוג הזה. בעיצוב הספרותי והמוסיקלי של הפיוטים שנהגו באירועים אלו היה חלק נכבד למשורר ר' ישראל נג'ארה (1555-1625), בן למשפחת מגורשי ספרד, אחד מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים. ר"י נג'ארה היה המשורר הפופולרי ביותר בזמנו. שיריו, שיצאו לאור עוד בימי חייו, נפוצו במהירות במרחבי הקהילות היהודיות הספרדיות והם תופסים חלק נכבד בקבצי שירת הבקשות השונים. ר"י נג'ארה הניח את היסודות למהפכה של ממש בתחום השירה על כל מרכיביה: הטקסט הכתוב, המנגינה וקבלת הסביבה המקומית כמקור מוסיקלי ורוחני לגיטימי. הוא שהניח את היסודות לשירה המאורגנת ע"י תבניות מוזיקליות (מקאמים), שאת הדוגמא המובהקת ביותר שלה אפשר למצוא היום בשירת הבקשות בנוסח יהודי חאלב, שירה הנהוגה עד ימינו אנו. חידושיו הגדולים בתחום המוזיקה (כמו גם בתחומים אחרים) חוללו כמעט מהפכה שאת פירותיה אנו רואים עד היום. אל החוויה הדתית הצטרפה המוזיקה בעוצמה גדולה שלא היתה לה קודם לכן, והעשירה את החיים הרוחניים ואת החוויה הדתית.

עם התפשטותם של מנהגי שירת פיוטים בחבורה קיבלו אלה תכנים וצורות שונות בכל קהילה וקהילה. מנהגים מעין אלה ידועים לנו מסוריה, מתורכיה, מיוגוסלביה, מיוון, מאיי רודוס, מאיטליה, מתוניסיה, מאלג'יריה וממרוקו. את כל המסורות מאפיינות שתי תכונות: האחת - הן פתחו פתח נוח להחדרת המוסיקה הנוכרית מהסביבה אל בין כתלי בתי-הכנסת: והשנייה - הן שימשו גורם מדרבן ליצירה ספרותית חדשה, תוך כדי שימת דגש על המודלים של השירה העברית הספרדית של ימי-הביניים מחד גיסא והמודלים מהסביבה הנוכרית הקרובה מאידך גיסא.

אלף שנים של בקשות

מתי נטבע המושג 'שירת בקשות' בהקשר להתכנסות זו של שירת פיוטים בחבורה קשה לדעת.  פיוטים מסוג "בקשה" מופיעים ביצירה הספרותית היהודית עוד במאה התשיעית אצל רבי סעדיה גאון. פייטני ספרד, החל מהמאה העשירית, חיברו אף הם פיוטי 'בקשה', שתוכנה היה בדרך כלל הבעת חרטה על חטאים, וידוי עליהם ובקשת סליחה וישועה. הפיוטים האלו לא נכתבו על מנת שישתלבו בתפילות הציבור. ברוב הקהילות שימשו פיוטים אלו כפיוטי פתיחה לתפילות הימים הנוראים, שנאמרו על ידי היחיד ולא בציבור. לימים שולבו פיוטים אלו בתוך הסליחות. מבחינה זו מזכירים הפיוטים הללו את המנהג שהיה נהוג בקרב יהודי בבל עד קרוב לימינו אנו, שהיו מתעוררים עם חצות הליל לתיקון חצות ואז שרים איש איש בביתו שבחות ובקשות טרם ההליכה לבית הכנסת לתפילת שחרית.

Media Type: 2 Media Id: 3919

Radio: אגדלך / בבל / ביאת / קבוצת פייטנים

 

אזכרה נגינתי-שיר ידידות
שער הספר שיר ידידות, מראכש, מרוקו
באדיבות יד בן- צבי

פיוטי 'בקשה' של ר' שלמה אבן גבירול, ר' אברהם אבן עזרא, ור' יהודה הלוי, מושרים עד היום בשירת הבקשות במנהגים השונים וחלקם מושרים עד היום בסליחות ובתפילות הימים הנוראים.

קבצי שירת הבקשות המושרים בימינו הם קובץ השירים במסורת חלב וקובץ 'שיר ידידות' של יהודי מרוקו. בשני הקבצים יש ייצוג נכבד למשוררים בני הקהילה – בחלב אלו משוררים מארם צובא ובמרוקו פייטנים מקהילות צפון אפריקה. חלק אחר של קובץ השירים הוא כאמור משל משוררי ספרד וחלק ניכר נוסף הוא קובץ שירים משל ר' ישראל נג'ארה.

הפיוטים המושרים בשירת הבקשות אינם 'בקשות' במובן הספרותי של המילה. יכול להיות שהבחירה בשם זה מבטאת את מטרת ההתכנסות – שירה אל האל בבקשת גאולה. ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים בפיוטים של שירי הבקשות – ישנה קבוצה  של שירי שחר ובוקר, חלקם מושרים ממש בהתאמה לשעה בה הם עוסקים, כלומר עלות השחר; קבוצה של שירים קבליים; שירים העוסקים בשבח השבת ובהלכותיה; קבוצת שירים המשבחת את מפייטי הבקשות המשכימים בלילות; שירים על גאולת היחיד והכלל, ובמנהג יהודי מרוקו – 'קצידה' המספרת את סיפור פרשת השבוע בכל שבת ושבת.

 

Media Type: 2 Media Id: 1967

Radio: יונה עד אנה / מרוקו / חיג'אז תוניס / סמי אלמג'ריבי

את העובדה שחלק מהמנהגים של שירת הבקשות שרדו עד ימינו, בעוד שחלק ניכר מהם נשתכח עקב תהליכים דמוגרפיים ושינויים חברתיים, יש לזקוף במידה רבה לזכות תפקידה המרכזי של המוסיקה במנהגים אלה. גם לאחר שהתוכן המיסטי המקורי אבד ברובו והבנת הטקסטים פחתה, המשיכו הן המוסיקה והן מבצעיה לשמש מנוף להישרדות ולהמשכיות.

 

שחר אעיר מתנומות