דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

והשמים יתנו טלם

איתמר אלדר

16/11/2015

תקציר המאמר

מה הוא ההבדל בין טל ומטר? מה מאפיין את הטל לעומת המטר? על שאלות אלו ועוד מנסה לענות איתמר אלדר בעיון בפיוט "שזופת שמש".

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

"והשמים יתנו טלם"

בשירת האזינו, בוחר משה לדמות את דבר ד' לשתי תופעות טבע שגרתיות ומצויות:

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי (דברים לב,ב)

רש"י (שם) מתייחס להבדל שבין המטר לבין הטל:

תזל כטל - שהכל שמחים בו. לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין

המטר אם כן, יש בו מן הטוב ויש בו מן הרע, בעוד שהטל הוא כולו לברכה.

ברכתו של הטל, עולה גם מאזכורו בספר שמות בתיאור ירידת המן:

וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה. וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות טז, יג-יד)

הטל יורד ביחד עם המן, ורש"י מסביר את תפקידו:

היתה שכבת הטל - הטל שוכב על המן. ובמקום אחר הוא אומר (במדבר יא) וברדת הטל וגו' (יומא עה מכילתא) הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו וחוזר ויורד טל עליו והרי הוא כמונח בקופסא (רש"י שם)

הטל, אם כן, שומר על המן 'כבתוך קופסא' ומגן עליו עבור בני ישראל.

מה הופך את הטל לבעל ברכה כה גדולה וכה מוחלטת?

נראה שברכתו של הטל נובעת מתוך שלשה מאפיינים:

הראשון הוא אופן ירידתו. יתכן שהדברים עולים גם מן ההבדל בין הביטויים המוזכרים בשירת האזינו: "יערוף" לעומת "תיזל" (אם כי גם לגבי הטל נאמר יערוף, ואף רשב"ג בפיוטו רומז לכך בשוררו: '"רעפו נאות מדבר", אולם נדמה כי המילה "תיזל" מתאימה דוקא לטל), ואף הביטוי 'רסיסי טל' מרמז לירידתו הרכה והמלטפת.

המטר מומטר ארצה בחוזקה ובעוצמה. הטל נוזל אל הארץ בנחת, קולו לא נשמע ונפילתו איננה מורגשת.

הטל הוא מעין 'ליטוף' של הקב"ה את הארץ על מנת להרטיבה מיובשה, ותובנה זו מביאה אותנו אל המאפיין השני - עיתוי ירידתו. הטל יורד ביובשו של קיץ, ומעניק לחלוחית וחיות לאדמה היבשה ומחדשה. הרטיבות והלחות אליהן אנו מתעוררים מדי בוקר בקיץ, הן סוג של הבעת האהבה של הקב"ה לעולם, עת הוא מבקש להשקותו ולרוותו בחרבוני הקיץ. ודברים אלו מביאים אותנו אל המאפיין השלישי - אי ההתניה בירידתו.

המטר, כפי שקוראים פעמיים ביום בפרשת "והיה אם שמוע" הוא מעין אינדיקציה להתנהגותו של עם ישראל ולנחת הרוח שיש לקב"ה מעמו.

וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ (דברים יא, יג-יד)

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם... וְחָרָה אַף ד' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ (שם, טז-יז)

המטר משקף עולם של דין שבו יש שכר ועונש, מידה כנגד מידה, גמול על מעשינו. אין חסד חינם. אם נשמור את הברית והמצווה, נזכה למטר ואם לא ח"ו, תעצר הברכה.

הטל אינו מותנה בשום תנאי. ירידתו איננה מתוארת כשכר ועונש. הטל הוא ביטוי לחסד המתמיד והבלתי מותנה של ד' יתברך לעולם. ומשום כך ברכתו מוחלטת ללא סייגים וללא מגבלות.

מובא בספרי החסידות על פי הסוד, כי מקורו של הטל הוא גבוה מעל גבוה, ממקום שהוא למעלה ממקור המטר:

"אבל לענין מוריד הטל שהטל המשכתו מטלא דבדולחא שהוא מקום גבוה ונישא" (עבודת ישראל, תזריע).

וכן מובא שהטל יורד עלינו מ'עתיקא קדישא' (אדרא זוטא רפח, א). מקורו הגבוה של הטל, מתיישב עם כל מה שראינו לעיל. מדובר בהשגחה שהיא למעלה מעולם הדינים, מעולם הטוב ורע, מעולם השכר והעונש.

מדובר בשפע של רעוא דרעוין, של הרצון הגבוה, ועל כן הוא איננו מותנה בעבודתנו, וכך ממשיך וכותב המגיד מקוז'ניץ', ר' ישראל הופשטיין:

אלא י"ל, כי הרוח פירוש רצון, דהיינו שאנו צריכין להמשיך אור הרצון כדי שיעורר על ידו מוריד הגשם, כי גש"ם עולה שבי"ל עם הכולל צירוף י"ש ל"ב עי"ש בכוונות. אבל לענין מוריד הטל שהטל המשכתו מטלא דבדולחא שהוא מקום גבוה ונשא, אין אנו צריכים להמשיך הרוח כי אין בכוחנו להמשיך הרצון שלמעלה גבוה מעל גבוה. (עבודת ישראל תזריע)

הטל איננו זוקק עבודה מצידנו, מפני שממילא מקורו גבוה מעל גבוה במקום ששם אין ידה של עבודתנו מגעת, ועל כן נתונים אנו כמעט לחלוטין, למעט השראות מיוחדות ובלתי מתוכננות של צדיקים, ברצון העליון של רעוא דרעוין.

זהו חסדו העליון של הטל, כפי שכותב רשב"ג בפיוט: מִמְּךָ טוֹב לַכֹּל יִמָּצֵא פִדְיֵינוּ... לֶחֶם לָאוֹכֵל וּמַרְפֵּא וַאֲרוּכָה... וּמַשְׂבִּיעַ בְּטוּבוֹ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה...

ביטויי חסד אלו השופעים מפיוטו של רשב"ג, מתאימים לחסד הגדול השופע עלינו כל ימי הקיץ בטל המרענן.

נסיים בפסוקים מזכריה שהוא המקור לפזמון החוזר בפיוטו של רשב"ג: 'והשמים יתנו טלם', וכך מובא בזכריה:

כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית ד' צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת. כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ד' צְבָאוֹת. כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה (זכריה ח,ט-יב)

ד' מציע לבני ישראל הנהגה חדשה שתאפיין את הימים האחרונים שלא יהיו כימים הראשונים - ימים שבהם "שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה". בימים אלו השפע יושפע, והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם.

נשים לב כי בפרשת "והיה אם שמוע" יבולה של הארץ נקשר למטר:

וְחָרָה אַף ד' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ... (דברים יא, יז)

המטר השייך להנהגת השכר ועונש, יכול להיפסק וכשהארץ תלויה בו, היא תחדל לתת את יבולה.

אך בנבואת זכריה, לא המטר הוא הנקשר ליבולה של הארץ כי אם הטל:

וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם (זכריה ח, יב)

הטל, השייך להנהגת החסד המוחלט, איננו נפסק, וכשהארץ תלויה בו, אזי מובטחים אנו שיבואו ימים אחרים של שפע וברכה שבו שכר אדם ושכר בהמה אינם פוסקים.

בעזרת ד' שנזכה במהרה ל'הנהגת הטל' ונזכה להתגשמות דברי הנבואה: "וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה".

איתמר אלדר

איתמר אלדר הוא ר"מ ברמת הגולן. שיעורים נוספים שלו אפשר למצוא באתר של ישיבת הר עציון: http://www.etzion.org.il/vbm