דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

המוסיקה ככלי חינוכי בחטיבת הביניים

מירב ליטני

16/11/2015

תקציר המאמר

על מקומה המשמעותי של המוסיקה בחיי המתבגר ועל חשיבות המוסיקה והחינוך המוסיקלי ככלי המפתח הקשבה, מעודד שיח פתוח ומעורר ליצירתיות.

לתקציר המלא

 

בספר "מוסיקה ונפש" מתמקד המחבר אנתוני סטור במעמדה של המוסיקה, וכך הוא כותב :

אין לך תרבות בין התרבויות המוכרות שאין בה מוסיקה. חיבור מוסיקה הוא אחת הפעילויות הבסיסיות של המין האנושי, כמו רישום וציור.

ובסכמו את ספרו הוא כותב:

המוסיקה היתה תמיד דבר שלמענו כדאי לחיות בעולם. המוסיקה העשירה את חיי יותר מכל דבר אחר, היא חסד קיומי שזכינו בו מן ההפקר, ואין לה תחליף.

גדלתי בבית מוסיקלי. אבי ניגן שנים רבות על אקורדיון וכינור ואמי ניגנה ועבדה כמורה לריתמוסיקה. אנחנו ארבעה אחים, כולנו מנגנים בפסנתר, אקורדיון, חליל צד. המוסיקה בקרב משפחתנו היא קו מקביל לשגרת החיים.

במהלך התבגרותי למדתי לנגן בפסנתר. ניגנתי בבית הספר ובטקסים הבית ספריים. נהניתי להתנדב בנגינה בבתי חולים וניתן לומר שהמוסיקה הייתה ציר מרכזי של תקופת התבגרותי. על רקע ההסטוריה האישית שלי, היה זה אך טבעי שאפנה להעשיר את ידיעותי בתחום המוסיקה באקדמיה. למדתי בסמינר "אורנים" ובסמינר "לוינסקי" הוראת המוסיקה. כיום אני מורה למוסיקה בחטיבת הביניים, מנהלת מוסיקלית של להקת הנוער של מרכז החינוך "ליאו באק" ומלווה סטודנטים למוסיקה כמורה מאמנת.

במאמרי זה אני רוצה להקביל את מקומה המשמעותי של המוסיקה בחיי כמתבגרת, כבוגרת וכמורה, מול מקומה של המוסיקה בבית הספר בכלל ובחטיבת הביניים בפרט. אפרט את חשיבות המוסיקה והחינוך המוסיקלי בחטיבת הביניים "ליאו באק" בה אני מלמדת  ואנסה לחדד את יכולותיה של המוסיקה ככלי חינוכי מול בני הנוער. אתמקד בעיקר בחשיבות החינוך המוסיקלי כמפתח הקשבה, כמעודד שיח פתוח וכמעורר ליצירתיות.

גיל ההתבגרות מלווה בתהליך התפתחותי עמוק ומורכב. בספרו של אבנר זיו "התבגרות", כותב המחבר:

ההתבגרות היא שלב מעבר בין תקופת הילדות, המתאפיינת בתלות מרבית בהורים, לבין הבגרות, המתאפיינת בעצמאות. התמורות הגופניות המואצות והבשלות המינית, ההתפתחות השכלית, המעניקה ליכולת החשיבה של המתבגרים איכויות חדשות, והמערכת הרגשית המשתנה - כל אלה מעוררים שאלות הנוגעות לדרכי ההתנהגות של המתבגרים, של הוריהם ושל אנשים סביבם. התמודדות יעילה עם שינויים אלה תורמת בדרך כלל לחיזוק אישיותם של המתבגרים.

המתבגר עסוק בעולמו הפנימי ובלבטיו ולעיתים מזומנות אינו מסוגל להיפתח לחברת בני גילו והסובבים אותו. לטענתי, המוסיקה מהווה כלי משמעותי ומרכזי בפיתוח יכולת ההקשבה של המתבגר למתבגרים בני גילו ולחברת המבוגרים המלווה אותו בהתבגרותו, ובעיקר מחזקת את יכולתו להקשיב לעצמו, לרצונותיו ולשאיפותיו. כאשר אני בודקת את כישורי כמורה וכאדם בוגר, אני מוצאת שהמפגש עם המוסיקה במהלך חיי חידד אצלי את היכולת להקשיב לזולת.

גם זמורה-כהן ושמואלי כותבים בספרם "המוסיקה:שליחות ובשורה" כי המוסיקה היא לאו דווקא אמנות הנוצרת בידי קומפוזיטור אינדיבידואלי, אלא, במידה רבה, היא מהווה אמצעי תקשורת בין אנושי המעביר את כל הרבדים האינסופייים של רגשות, תחושות, תגובות, זיכרונות אידיאליים ומסורות, שהם משותפים לחברה מסויימת במקום מסויים. המוסיקה, הם פוסקים, היא אירוע חברתי-ציבורי, המתרחש רק בקרב החברה, ואינו קיים אלא אם הוא נשמע באוזניה.

 

מבאך ועד החיפושיות

בהביאי לכיתה יצירה מוסיקלית קלאסית או מודרנית אני מקפידה להתעכב על התקופה בה נכתבה היצירה, על האמן וסיפור חייו. לדוגמא, יוהן סבסטיאן באך: אני מספרת על התייתמותו מהוריו ועל הבסיס המוסיקלי שהעניקו לו טרם מותם, כך שהצליח להביא את עצמו לכתיבת מוסיקה ולפרנס את עצמו באמצעות כישרונו המוסיקלי. אנו דנים בכיתה בתהליך ההתייתמות דרך עיניו של באך המתבגר, ועל האופן בו ילד יתום ממעמד הביניים, הצליח למצוא את מקומו בחברה ובכלכלה בתקופת המעמדות באירופה. התלמידים מתעניינים מאוד בקשיים עימם התמודד באך ועם סיפור חייו האישי. אני מקדישה לחלק זה של הוראתי כרבע שעה של הסבר ושיח פתוח.

דוגמא נוספת היא סיפור חייו של לואי ארמסטרונג, המהווה דוגמא בולטת בהוראת תחום מוסיקת הג'אז. התלמידים שומעים על הדלות בה חי, ועל  כך שלמרות העדר האמצעים הצליח בכוח הרצון וכישרונו לאמץ את החצוצרה שמצא בביתו ולהתקדם בתחום המוסיקה. הכישרון של ארמסטרונג הצליח לנצח את הבורות המוסיקלית שלו, ולסייע לו לפרנס את אמו החד הורית. נסיונו הביא אותו לפתוח בית ספר לילדים ממשפחות קשי יום. בבית ספרו פיתח את תחום הנגינה והשירה בקרב ילדים שפרופיל חייהם דומה לשלו, במטרה לזהות כשרונות גדולים, בדיוק כפי שאותר כישרונו שלו. במקביל להקמת בית הספר הקים ארמסטרונג תזמורת, עליה ניצח, והוא מהווה מודל ליזמות בתחום הג'אז. כשרונו השופע מהווה ניגוד בולט לחסר ולהעדר האמצעים המאפיינים את ילדותו.

להקת החיפושיות מאפשרת לי לנהל שיח כיתתי הקשור לחברות ולקשר בין המתבגרים. אני מספרת על חברותם של פול מקרטני וג'ון לנון, שניהם יתומים האחד מאב והשני מאמו. במהלך לימודיהם בבית הספר התבלטו בכישוריהם המוסיקליים ויצרו חברות המבוססת בין היתר, על מנהיגותם המוסיקלית וכשרונם, ועל הצורך שלהם בקשר אמיתי עם בני גילם. החיבור שנוצר בתיכון יצר את הבסיס ללהקת החיפושיות שאנו מכירים. באמצעות כשרונם הצליחו השניים לבסס את מעמדם החברתי כמנהיגים, השרים בטקסי בית הספר, והפועלים סביב הלהקה אותה הקימו. העיסוק במוסיקה היווה עבורם מרכז עשיה חיובית.

 

גיבורי תרבות מוסיקליים

התהליך שעוברים תלמידי בהקמת להקתם ובשיפור הביטחון האישי שלהם תואם את תפיסתו של מוטי רגב המביא מחקר שנערך בבריטניה ועוסק בתרבות הפאנק בשנות השבעים. המסקנות מהמחקר מראות שהעיצוב הייחודי של הלבוש והשיער בקרב להקות הפאנק לא היה אלא ניסיון של הצעירים לעצב לעצמם זהות נפרדת, אוטונומית, אישית ויצירתית כנגד דרישת התרבות השלטת לחזות מהוגנת ומסודרת. חברי הלהקות המנגנים בקרב תלמידי מייצרים לעצמם, כפי שהזכרתי, בסיס להזדהות אישית של חברי הלהקה, נושאים לשיח בין אישי שלהם, וביסוס יחודם בקרב תלמידי חטיבת הביניים.

סיפורי החיים של גיבורי התרבות המוסיקליים שאני בוחרת להביא לכיתה, בשילוב השיח על האתגרים מולם ניצבו, מעודד את תלמידי לחשיבה רפלקטיבית על חייהם ועל הקשיים מולם הם ניצבים. כך למשל, ירון וגיא, שני תלמידים המנגנים בגיטרה באחת מכיתותי, הושפעו מאוד מסיפורם של פול מקרטני וג'ון לנון, והקימו להקה בית-ספרית בהשראת השיח שקיימנו בכיתה. שני התלמידים, בעלי ציונים ממוצעים, שקטים ומופנמים, יזמו את הקמת להקתם במהלך חודש ינואר. הם גייסו לשורותיהם מתופף, תלמיד מתלמידי השכבה, והחלו בחזרות. בכוונתם להופיע בטקס סיום שנת הלימודים עם שני שירים שכתבו בעצמם. תלמידי השכבה מדברים על ההרכב החדש, והנושא עולה באופן תדיר בשיעורים שלי ובהפסקות. צמד התלמידים מיצב את מעמדו החברתי ורכש ביטחון. הם הפכו למזוהים עם להקתם ובמקביל, לפי דיווחי המחנכות, אף ניכרת עליה קלה בציוניהם.

בשיח הכיתתי סביב לואי ארמסטרונג מוצאים תלמידים ממשפחות קשות יום מקור השראה. כך למשל, מיכל, תלמידת כיתה ז', שהביעה התעניינות יוצאת דופן בסיפור חייו של האמן. השאלות ששאלה בכיתה נגעו ליכולתו של ארמסטרונג להתפתח למרות הקושי הכלכלי שליווה את ילדותו. בשיחה שערכתי עם היועצת גיליתי קוים מקבילים בינה לבין ארמסטרונג. שוחחתי עם מיכל כדי לסייע לה להתחיל ללמוד לנגן בפסנתר, ואף הפניתי אותה לאתרי אינטרנט שיסייעו לה בהגשמת חלומה.

סיפורי המוסיקאים מעודדים תלמידים ביישנים לבדוק היכן אפשר ללמוד פיתוח קול, או נגינה על כלי. השיחה החופשית על הנגינה והשירה כחלק מחייהם של המוסיקאים מעודדת את התלמידים לבדוק את מקומה של המוסיקה בחייהם.

 

תרומה לחברה ולארץ

הלהקות הצבאיות יצרו ז'אנר בידורי ייחודי, שכלל מערכונים, צ'יזבטים ושירים מההווי הצבאי, מהווי המדורות והמסעות בפלמ"ח ובתנועות הנוער, וכן ריקוד ופנטומימה ברוח חגיגות הקיבוץ. שיריהן ליוו את התבגרותי. נגעו בי בעיקר מילות השירים כדוגמת "בהיאחזות הנח"ל סיני". מילות השיר חזקו אצלי את המחוייבות לשירות הצבאי ואת תחושת השייכות שלי לארץ יחד עם שכבת בני גילי. השיר "בוא אלינו לים" של להקת חיל הים השאיר עלי רושם רב ועורר אצלי מוטיבציה לשירות הצבאי ולתרומה לארץ.

בתהליך ההוראה שלי כיום, אני מקפידה על התייחסות רצינית ומשמעותית למילות השירים. ראשית אני מקרינה את מילות השיר ואנו משוחחים על תוכן השיר. בשיר "עוף גוזל" אני מתייחסת לעזיבת הילדים את ביתם. אני מתייחסת לתהליך הפרידה מההורים ולדימוי המופיע בשיר בו הגוזל עף מקינו. התלמידים, מצידם, מביאים לשיח זה את סיפוריהם האישיים. אני שומעת על אח שהתגייס ועזב את הבית, על כלב, שהובא הביתה כדי למלא מקומו של אח שהתחתן, ועל מעבר דירה שהזכיר לאחת התלמידות את הגעגועים עליהם מספר השיר.

בהוראתי אני שמחה תמיד ומתרגשת להביא את אותם השירים עליהם גדלתי לתלמידי. בשיר "בוא אלינו לים" שהפך, עם השנים, להמנון חיל הים, מתייחסים התלמידים לחילות בהם שירתו הוריהם או אחיהם. התלמידים העולים לומדים להכיר באמצעות השיח את תרבות השירות בצה"ל, את חשיבות השירות, ואת מגוון התחומים בהם ניתן להשתלב. אני מקפידה לשמוע על חוויות התלמידים כאחים לחיילים בצה"ל, ועל האופן בו כל תפקיד של האחים מקבל ביטוי ייחודי בשגרת החיים בבית.

בשירו של אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב "אני ואתה נשנה את העולם" אני בודקת עם התלמידים מה ראוי לשינוי בחברה, וכיצד ניתן לשנות. אני מקפידה להתייחס למקום שלהם בתהליך השינוי ועל האופן בו הם יקחו אחריות וישנו את הטעון שינוי. התלמידים מתייחסים לשינויים בחברה ולשינוי שהם מחפשים גם אצלם. אנו דנים בשאלה מדוע השיר כל כך פופולרי והתלמידים מתייחסים לנושא האחריות האישית. תשובות התלמידים מתייחסות להצטרפות לתנועות נוער, לאימוץ התנהגות סבלנית ולהקשבה לזולת. ניב, ששני הוריו חרשים אילמים, השתתף באופן ערני ופעיל מאוד בשיחה על השיר. התלמיד הסביר לכיתה את הצורך של הוריו בעזרה מהסובבים ועל חשיבות שפת הסימנים. ניר הציע שילמד את תלמידי הכיתה את שפת הסימנים ובהמשך שרנו שיר לבקשתו בליווי שפת הסימנים, אותה לימד ניר בכיתה.

 

יצירתיות

פאן נוסף בהוראת המוסיקה מפתח את היצירתיות בקרב התלמידים. זמורה ושמואלי מתארים את התפתחות המוסיקה בעולם כתהליך הממוקד רובו ככולו באלתור. לדבריה,ם אצל עמי הטבע, אצל עמי המזרח התיכון והרחוק, וברוב סוגי "מוזיקת העולם" בימינו, וכמובן באמנות הג'ז, היוצר והמבצע אחד הם. תפיסה כזו של היצירות המוסיקליות אותן אני מביאה לכיתה מאפשרת לי לפתח את היצירתיות בקרב תלמידי ולהימנע מהתהליך המערבי, אותו עברה המוסיקה, של ביצוע המחייב שמרנות וחניקת היצירתיות.

עבורי, הוראת היצירה בכיתה מזמנת את התלמידים להשתתף בתהליך היצירה ולא מגביל אותנו כמבצעים או כמאזינים בלבד. אני מציבה בפני התלמידים משימות יצירתיות שונות, המאפשרות להם להביע את עצמם וליצור. בהוראת היצירה:"סוויטה מס' 2" של המלחין יוהן סבסטיאן באך, התעכבתי על אחד מחלקי היצירה, ריקוד הרונדו. התלמידים התבקשו לחבר מילים לריקוד. במילות השיר התייחסו הילדים למילה "רונדו" כפי שהם מכירים אותה מחיי היומיום שלהם (מהצופים, שם מסעדה ועוד). תלמידים שהיו מעוניינים בכך אף שרו את היצירה שכתבו.

בפרק הוראת הג'אז התלמידים התבקשו לכתוב מילים לקטע בלוז. בכתיבתם התייחסו התלמידים לעולמם האישי והצליחו להתחבר לאופיו העצוב של הלחן.

בהוראת קצב, התבקשו התלמידים לתופף. התלמידים למדו קצבים שונים ובמקביל איפשרתי להם ליצור תיפוף בעל קצבים יצירתיים. התלמידים בעלי הקואורדינציה שילבו את התיפוף גם בתיגוף, ונוצרה הרמוניית קצבים אישית לכיתה בה לימדתי. אף הרמוניה לא היתה דומה לקודמתה.

התהליך שעוברים תלמידי דומה לתהליך שעברתי אני במהלך התבגרותי. המוסיקה היתה עבורי קרקע נוחה להתפתח וליצור. ניגנתי משמיעה ולא מקריאת תווים ופעמים רבות חיברתי בעצמי מנגינות ושירים. התרחקתי ממסגרת התווים שהקשתה עלי להתפתח וליצור והתמקדתי בהקשבה וביצירה. ככל שהכרתי יותר שירים ויצירות מוסיקליות, ביססתי את יכולתי לעבד קטעי מוסיקה, ולהנחות חברים בני גילי בנגינה. נהגתי ליצור עיבודים שונים כשחברי לכיתה מנגנים עמי והצלחנו להביא את הפרשנות האישית שלנו לשירים מוכרים בני התקופה.

תלמידי המנגנים משמיעים קטעים שחיברו בכיתה, ולעיתים אנו מתייחסים לעיבוד יצירה ידועה על ידי התלמידים. עם השנים, גדל משמעותית מספר התלמידים המנגנים. אני מעודדת את תלמידי, מסייעת להם באיתור המורה המתאים וגאה בכל תלמיד המספר לי שהתחיל ללמוד נגינה.

בשיחותי עם תלמידי המנגנים, אני מעודדת אותם לנגן ללא תווים ולהפוך ליוצרי המוסיקה ולא רק למבצעים בלבד. בעשותי כן אני מחזקת את בטחונם העצמי ומעודדת אותם ליצור.

 

שתלתם ניגונים ואדון עולם

שני ניגונים מלווים את עבודתי בשנים האחרונות והוראתם מהווה סיכום משמעותי לתהליך אותו אני מתארת במאמר זה. הראשון והאישי שבהם "שתלתם ניגונים בי אמי ואבי" מצליח להביע בצורה ממוקדת את הדרך אותה עברתי אני, מילדותי כמתבגרת, מנגנת ויוצרת על בסיס החינוך שקיבלתי מהורי, ועד היום בתהליך ההוראה שלי בכיתותי. אני מלמדת את השיר בחודש האחרון של שנת הלימודים ובהתייחסותי למילות השיר אני מביאה את הילדים לסכם את תובנותיהם מהדרך אותה עשינו יחד במהלך השנה.

שירת "אדון עולם" מהווה גם היא גורם מאחד לתלמידי הכיתה ומסכמת את הדרך שעשינו, בעת שהפיוט מקשר את תלמידי למורשתם ולבסיס עליו התחנכו. תלמידי  מכיתות ז' לומדים את השיר כחלק מתוכנית בר המצווה והשורשים, ופעמים רבות הם מבקשים ממני לפתוח את השיעור בפיוט זה. השיר המושר בכיתות מאחד את התלמידים ויוצר אוירה נעימה ומרגשת המהווה סביבה תומכת ונוחה להוראת כלל התכנים אותם הזכרתי בדברי אלו.

במאמרי זה ניסיתי להדגיש את האופן בו המוסיקה חיזקה אצלי באופן אישי את היכולת להקשיב לעצמי ולסביבתי, לצד פיתוח היצירתיות והביטוי האישי. הראיתי כיצד שני גורמים אלה מתפתחים גם אצל תלמידי בשיעורי המוסיקה. לסיכום, אביא את דבריו של אפלטון שאמר "מוסיקה היא חוק מוסר – היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון וקסם לעצבות". לצד אמירה זו אוסיף את דבריו של האנס כריסטיאן אנדרסן "היכן שמילים נכשלות, מוסיקה מדברת".  


ביבליוגרפיה:

  • אלמוג, ע '(1997), הצבר- דיוקן, תל אביב, עם עובד
  • זיו, א' (1984), התבגרות, מסדה
  • זמורה-כהן מ', שמואלי ה' (2007), המוזיקה: שליחות ובשורה. אבני בנייה לאסתטיקה של המוזיקה, אור יהודה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר
  • סטור, א' (1992), מוסיקה ונפש - מדוע משפיעה המוסיקה בעוצמה כה רבה על נפשנו וגופנו, תל אביב, אחיאסף בע"מ
  • רגב, מ' (1995), רוק - מוסיקה ותרבות, תל אביב, דביר

 

מירב ליטני היא מורה למוסיקה בחטיבת ביניים – מרכז חינוך "ליאו-באק", חיפה