דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

דיאלוג

אמנון ששון

16/11/2015

תקציר המאמר

לתקציר המלא

דו-שיח, שיחה המתנהלת בין שתי דמויות, ומתוך דבריהן נחשפים במישריו ובעקיפין תכונותיהן ואופיין, היחסים ביניהן, המצב שבו הן נתונות, מאווייהן וכוונותיהן. חילופי הדברים ביניהן, הנמסרים מפי כל אחת מהן בדיבור ישיר - בגוף ראשון ובזמן הווה, מקנים לנאמר חיות ואותנטיות ומוסיפים לו נופך דרמטי ודינמי, והקורא הופך כביכול לעד המאזין לשיחה שמתנהלת לפניו באותה עת.

 

לצד פיוטים רבים, שבהם העם הוא הדובר היחיד, הפונה אל האל ונושא בפניו מונולוג לאורך כל השיר, עיצבו פייטני ספרד פיוטים שונים גם בצורת דיאלוגים בין העם ואלוהים.

 

שלמה אבן גבירול, שהשתמש בדיאלוג בשירי חול שונים בדרך של שאלות ותשובות או טיעונים וטיעונים שכנגד, עיצב גם פיוטים רבים, בעיקר רשויות וגאולות, בצורה של דיאלוג בין העם ואלוהיו. יש שהעם הוא שפותח את הדיאלוג בפנייה אל האל, ובפניו הוא שוטח את מר גורלו וצרותיו בגלות ומבקש גאולה, והאל עונה לו ונענה לתחנוניו, מעודד אותו ומבטיח לגאול אותו מצרותיו (לדוגמה, "שלוף חרבך דודי"), ויש שהאל הוא שפותח את הדיאלוג בפנייה אל העם והעם משיב לו (לדוגמה,"שאלי יפה-פיה"). לפעמים הדיאלוג קצר, אך לפעמים יש בו כמה מחזורים של חילופי דברים. לדוגמה, בגאולה "שביה בת ציון" מתחלפים הדוברים - העם ואלוהים - ממחרוזת למחרוזת לאורך כל השיר.

 

יצחק אבן גיאת הוא הראשון שעיצב את גופי היוצר שחיבר בצורת דיאלוגים, ושימש בכך דוגמה לפייטנים שלאחריו בספרד ומחוצה לה.

 

דיאלוג מסוג אחר מתנהל בבית הכנסת בין החזן לקהל המתפללים בשעת השמעתם של הפיוטים, ובעיקר הפיוטים שיש בהם רפרין. החזן קורא את המחרוזות והקהל עונה לו בהשמעת הרפרין שבסוף כל מחרוזת.