דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

דברים שהראני הפיוט

יאיר הראל

16/11/2015

תקציר המאמר

על מפגשים עם תרבות עברית, מסורתית, סקרנית, מתגעגעת, מזמינה, רבגונית, יוצרת, מאתגרת, חוצה מגזרים והגדרות

לתקציר המלא

בשנים האחרונות אני זוכה להיות שותף פעיל בתהליך מרתק של חשיפת המסורות של שירת הקודש העברית - הפיוט - בפני קהל הולך וגדל של ישראלים: סטודנטים, אמנים, מחנכים, ובעיקר מה שנקרא "הקהל הרחב".

בשירת הפיוט נפגשים עולמות רבים: המלים מרובות הרבדים, המשוחחות על דרך הפרד"ס (=פשט, רמז, דרש וסוד) עם מרחבי הזיכרון, הרגש והמחשבה היהודיים, אך באות מעומק לבו של האדם הפרטי (הפייטן, שחותם את שמו בבתי השיר), הלחנים המגיעים מכל קצווי תבל ופותחים צוהר לתרבויות שלמות, האמנים המבצעים, הקהילה, הזמן, התפילה, מעגל החיים ומעגל השנה העברית ועוד ועוד.​

אני אוסף תמונות מכמה נקודות זמן בחיי, בהן נפגשתי עם שירת פיוטים, ומתבונן דרכן בתהליכים תרבותיים, נפשיים וחברתיים שחוויתי. אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בפרקים הביוגרפיים האלה מתוך תחושה שהסיפור האישי שלי משקף תהליכים גדולים ורחבים יותר שמתחוללים כאן בעשור  האחרון, ובייחוד בשנתיים–שלוש  האחרונות. 

אני נע קדימה ואחורה בזמן. הזכרונות מתקרבים ומתרחקים זה מזה. נעים כמו אלקטרונים סביב איזשהו גרעין. מרכז מתהווה.

דרך הפריזמה של התהליך המתחולל בעולם הפיוט מתגלה אלטרנטיבה: תרבות עברית, מסורתית, סקרנית, מתגעגעת, מזמינה, רבגונית, יוצרת, מאתגרת, חוצה מגזרים והגדרות. ועם כל השאלות והתהיות על משמעות התהליך, אני מרשה לעצמי לומר שמה שמתרחש כאן בתקופה האחרונה הוא פתח לתיקון תרבותי עמוק.

אני מזמין אתכם להתבונן בכמה תמונות מתוך חוויות רבות שחוויתי בשנים האחרונות.

 


אנסמבל מיסטריה

ידברים שהראני הפיוט

אנסמבל מיסטריה. צילום: גיל יוחנן ("פלאש 90")

לא היו לי חוויות פיוט משמעותיות רבות בילדותי. בזמן לימודי, ובעיקר באנסמבל "מיסטריה", ההרכב שהייתי חבר בו, היתה תקופה שהתרכזתי בעבודה מוזיקלית באלתור חופשי. שוב ושוב, בזמן שצללנו עמוק לתוך זרם התודעה הפרטי והקולקטיבי שלנו בס'שנים ארוכים של אלתור חופשי בלתי מתוכנן ובלתי מונחה בעליל, צפו ועלו אצלי פיוטים. בעיקר פיוטי הימים הנוראים, ובייחוד הפיוט "עת שערי רצון להיפתח".

עם הזמן בנינו בהרכב יצירה מודרנית על בסיס הפיוט. ביצענו אותה עשרות פעמים, ולבסוף היא גם התגלגלה להיות פסקול בעבודת מחול (של נימה יעקובי) בתיאטרון ענבל.

כך הפך הפיוט הזה לחוויה מכוננת בשבילי. מאז, בעבודה רבת שנים הנמשכת עד היום, אני משוחח עם הפיוטים ועם התפילות, ואני חלק מהם. המוזיקה אפשרה לנו לגעת מחדש במלים כבדות המטען.

 

עת שערי רצון / ספרדים-שלוניקי / יצחק רקנטי ומשה ליאון בליווי התזמורת הקאמרי

זיכרון קטן

שבת בישיבה התיכונית. רוב התלמידים הם יוצאי עדות המזרח וצפון אפריקה, וכך גם רוב המחנכים. נוסח התפילה אשכנזי, הקריאה בתורה אשכנזית גם היא, וזמירות השבת - כמובן, מלבד האי המוכר של הפיוטים המזרחיים הפופולריים "נגילה הללויה" ו"חביבי", שכולנו נמחא בהם כפיים ונצא ידי חובה. לא נקום בשבת לפנות בוקר לשירת הבקשות ממסורת יהודי ארם צובא, ולא נשיר גם את "שיר ידידות" - מסורת הבקשות של יהודי מרוקו. לא נרחיק לכת לדיוואן התימני, לשירת השבחות ולמקאם העיראקיים, ולשירת המפטירים. בסביבה כזאת, גם הניגונים החסידיים, העמוקים מני ים, לא יגיעו רחוק.

 

שלמה מועלם

אני עובר לפני התיבה בבית כנסת אשכנזי. זרם תת מודע בדמי זוכר שהוא היה מתישהו במזרח אירופה, בקייב ובריגה. זרם אחר מהזיכרון הגנטי שלי יודע שהוא היה בבגדד ובכורדיסטן.

דברים שהראני הפיוט-מועלם
שלמה מועלם

אני נזכר פתאום בהקלטה של החזן שלמה מועלם. מועלם, מגדולי החזנים הבגדדיים של המאה ה-20, עלה לארץ בשנות ה-50. מישהו מהמשפחה הקליט אותו שנים ספורות לאחר שעלה לארץ, הקלטה פשוטה בטייפ ביתי בסתם יום שגרתי. מועלם שר במבטא עירקי כבד, וכמעט תמיד, כשהוא מגיע לבית השלישי של הפיוט, הוא מתחיל להאט, לאלתר בקצב חופשי ולבכות. סתם כך ביום רגיל, בלי הקשר חגיגי, הוא שר את המלים והן גורמות לו לבכות.

התמימות הזו של מועלם נוגעת בלבי, בעודי עומד מול העמוד. מתחשק לי פתאום להתפלל במבטא אשכנזי כבד, מבטא גלותי, לא ישראלי, לא מעודכן, כזה שבא מזמן, שאולי משמר איזה סוג של תמימות.

אבל אין לי מבטא כזה. אני נולדתי כאן להורים שניסו לשכוח את המבטא, להתמזג עם התדר הכללי. אני מנסה למצוא בכל זאת, בתנועה עדינה, את המבטא שלי.

 

כיתה א'

הבן שלי, מיכאל, יתחיל ללמוד בשנה הבאה בכיתה א'.

מיכאל הוא ישראלי, רבע כורדי, שמינית עירקי, שמינית יוגוסלבי, שמינית ספרדי ירושלמי, שמינית אוקראיני, שמינית ליטאי ושמינית הונגרי.

אלו שירים הוא יפגוש בכיתה א'?

אם זה תלוי בי - ובמידה רבה זה תלוי בנו - הוא יפגוש נציגים מכל התרבויות שתיארתי, ועוד הרבה מעבר לכך, כי השכן שלו הוא רבע הודי, רבע מרוקאי, רבע תוניסאי ורבע תימני.

אחרינו תגיע גם מערכת החינוך.​