דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

בין תבינו - עיון בפיוט

איתי מרינברג

16/11/2015

תקציר המאמר

חומר ורוח בפזמון היתולי מעט של ר"י נג'ארה

לתקציר המלא

'בין תבינו' מזהיר מפני השתקעות בקניינים חומריים, ומבכר על פניהם, באופן טבעי למדי, את הקניינים הרוחניים – חכמה ודעת. לאור זאת, מפתיעה היא העובדה שהקניינים החומריים מפורטים בשיר על פי סדרם בהקשר מקראי חיובי ביותר – תיאור התרומות הדרושות למלאכת המשכן דווקא: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש... ועד למשכן עצמו; קהל השומעים של השיר מתבקש להתרחק מכל אלו – מן הזהב ומן הכסף, וגם מדירה מפוארת! ואין הפליאה תמה בכך. גם מבנה הפזמון, שבו כל בית חוזר על מסקנות אלו שלפניו, מזכירה בעיקר פיוטים עממיים שנועדו לשעשע ולהנות – 'חד גדיא', למשל – ולכאורה אינה הולמת נושא רציני ונכבד כהעדפת הרוח על החומר.

אך אולי דווקא בכך טמון חידושו העיקרי של הפזמון, המשווה לו את דמותו המרעננת; יודע המשורר שהטפה לחיי פרישות, חיי בינה והשכל, עשויה להישמע קודרת וסגפנית, עד שממילא סיכוייה לפעול את פעולתה בעולם קלושים. כיון שכך, הוא בוחר לבטא מסר רב-משמעי: החומר עצמו אינו רע, וכמותו גם ההדר והפאר; אך אלו מקומם במשכן – במרחב שנועד לכבד את הקב"ה – ולא בחיי החולין של האדם. דווקא ההתייחסות המשחקית והמשועשעת לנושא השיר, יש בה כדי לעורר מידה רבה של הזדהות מפוכחת עם תכניו.