דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

בין אמונה לספק

איתי מור יוסף

16/11/2015

תקציר המאמר

איתי מור יוסף עומד על ייחודו של הפיוט 'בזכרי על משכבי' מתוך התבוננות והבחנה בין פיוטי הסליחות השונים -  פיוטי תחינה, פיוטי זירוז ופיוטי וידוי.

לתקציר המלא

 אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

מרובים הם פיוטי הסליחות, ובמבט ראשון נראה שדומים הם בתוכנם. ברם המתבונן בהם מקרוב יגלה ששונים הם בסגנונם ובמה שמבקשים הם לומר. יש מהם שראוי לכנותם 'פיוטי זירוז', דוגמת "בן אדם מה לך נרדם", בו הפייטן מבקש לעורר את עצמו ואת הקורא למעשי התשובה, ולא בכדי הושם פיוט זה בפתיחה לסליחות. אחרים אינם אלא 'וידויים' הכתובים בחריזה, דוגמת "רבונו של עולם, אתוודה על עבירות קלות וחמורות". רבים הם 'פיוטי תחינה', דוגמת "יה שמע אביוניך", "אליך ה' נשאתי עיני" ו"אתאנו לחלות פניך", בהם מביע הפייטן את חששו המעורב בתקווה שאכן יאזין האל לחרטתו ויקבלו אליו בתשובתו. "אבינו לבניך, אל תעלם אזנך" - זועק הפזמון החוזר בפיוט "יה שמע אביוניך".

מתוך תכלאל, תימן, המאה ה-17

שונה מעט הוא הפיוט "בזכרי על משכבי". אין ספק ששייך הוא לסוג 'פיוטי התחינה' ועל כך יעידו כמה מבתי הפיוט בהם פונה הפייטן לאלוהים ומתחנן על נפשו, אלא שפנייתו זו מעורבת בתוך שיח המתקיים בינו לבין עצמו. הפייטן נתון כל העת בהתבוננות עצמית, והיא שמביאה אותו לפנות לאלוהים. "בזכרי על משכבי, זדון לבי ואשמיו" – כך נפתח הפיוט. זיכרון האשמה המתעורר בקרבו מביא את הפייטן אל בית האלוהים, אולם הוא אינו פונה אל האלוהים לפני שהוא מסכים בדעתו כי אכן אלוהים ירצה להושיעו: "נפלה נא ביד ה', כי רבים רחמיו".

בשני הבתים הבאים באה פניה ישירה לאלוהים, והיא אינה שונה בתוכנה מפניות בפיוטי תחינה אחרים. הפייטן פורש בה את מצוקתו הרבה, הוא מדגיש כי אלוהים הוא תקוותו היחידה ולמעשה מנסה לשדלו להושיעו בטענות שונות. אולם מיד לאחר מכן שב הפייטן ומדבר ספק אל עצמו ספק אל אלוהים, וברגע של פכחון רפלקטיבי הוא אומר: "מה יתאונן ויאמר, מה ידבר ויצטדק, יציר חומר אשר תשוב, גוויתו כאבק דק", והוא מוסיף והולך: "מה יתן לך האדם, כי ירשע וכי יצדק".

הפיוט הזה לוקח "צעד אחורה" ביחס לפיוטי התחינה האחרים המוכרים. בעוד שבדרך כלל נפתחים הפיוטים בפניה ישירה ובוטחת – "אליך ה' נשאתי עיני", "אתאנו לחלות פניך", "יה! שמע! אביוניך" – בפיוט הזה מגולל הפייטן את הרהורי לבו, את ספקותיו ואת מניעיו בפנייתו לאלוהים. הוא אינו פונה מיד בפתיחה אל אלוהים, כמי שבטוח במענהו, אלא מעורר את עצמו מתוך עצמו לפנות אליו. אף הפזמון החוזר "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו" אינה פניה ישירה (דוגמת "אבינו! לבניך, אל תעלם אזנך"), אלא מעין קריאת עידוד עצמית. הרושם הזה מתחזק כאשר כל בית מסתיים בקריאה הנזכרת "נפלה נא"... כאשר גם הבתים שבהם פונה המחבר ישירות אל אלוהים מסתיימים בקריאת עידוד, מתחזקת התחושה שאף כאשר מדבר הפייטן אל אלוהים הוא אינו חש בנוכחותו באופן בלתי אמצעי, אלא בתיווך רגשותיו ותקוותיו שלו. הפייטן נמצא כל העת מאחורי מסך תודעתו, והוא נע בין אמונה לספק. לא יהא זה נכון לומר כי הוא חי בספק, משום שהספקן אינו מתעורר כלל לפנות לאלוהים, אולם הוא גם אינו חש באופן אווידנטי כי יש טעם בפנייתו.

בכותל , צילום באדיבות אלישע איזנברג

סיומו של הפיוט בשימוש במטבעות הלשון הכלליות "עבדיך", "זכות אבות", "עדתך", "קדוש יעקב" מאפשר לפייטן לפרוץ את מחסום תודעתו. כאן הוא אינו מסתבך בסבך רגשותיו וספקותיו. כאן הוא אומר את מה שנאמר ועוד יאמר. כאן הוא נשען על האווידנטיות המוקרנת מן המסורת הבאה לידי ביטוי במלים. וכך יכול הפיוט לבוא אל סיומו האופטימי "והינשא האל עושה השלום במרומיו".

איתי מור יוסף

איתי מור יוסף הוא דוקטורנט ללימודי ספרד והמזרח, מלמד בישיבת ההסדר בתקוע ובמת"ן - בית מדרש לנשים