דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אנא בכח בשירה העברית החדשה

חיים באר

16/11/2015

תקציר המאמר

הסופר חיים באר כותב על הזמנים השונים בהם מושר הפיוט, ועל משוררים בני ימינו, שמילות הפיוט הזה מהדהדות בשירתם.

לתקציר המלא

פיוטי תפילה אחדים מיוסדים על השם המפורש בעל מ"ב אותיות (אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן...). די אם נזכיר את הפיוטים "אנא באש גבורת ידך תלהט צרי", "אלוהים בישראל גדול יחודך תשגבני צדקתך"והפיוט "אל ברוך גדול יראה תום צדקותיו" שר' ישעיהו הלוי הורוויץ מביאו בספרו "שני לוחות הברית"והוא ככל הנראה הפיוט הראשון אשר נכתב בסדר אבגית"ץ.

אבל זכה הפיוט "אנא בכח גדולת ימינך", שיגבר על כל אחיו האחרים המיוסדים על השם בן מ"ב אותיות הנזכר בגמרא (קידושין עא, ע"ב) וישתלב בשורה ארוכה של תפילות ומעמדים. בסידורי תפילה רבים הוא מופיע בתוך סדר הקורבנות ומהווה חלק מן ההכנות לתפילה לפני שחרית. כמו כן הוא משובץ בסדר קבלת שבת לפני "לכה דודי". נוהגים לאומרו בימי ספירת העומר והוא מהווה מרכיב מרכזי בטקס ההקפות הנערכות בירושלים ובקהילות אחרות בעת הלוויית המת. עינינו הרואות שפיוט זה השתבץ בתפילות ובמעמדים בעלי מקדם קבלי.

מתוך' סדור מנהג ספרד', באדיבות יד בן צבי 

האם זכה "אנא בכח" בבכורה בזכות יחוסו המסורתי לתנא רבי נחוניא בן הקנה, תנא מן הדור השני של התנאים? אבל כבר העיר בעל "אוצר התפילות" כי מסגנון השיר נראה שחובר בארץ ישראל בתחילת התפשטות הקבלה, שהרי בתקופת התנאים עדיין לא חיברו שירים בחרוזים.

הדעת נותנת ש"אנא בכח" זכה במעמד שזכה בזכות איכויותיו השיריות יוצאות הדופן ובעיקר בזכות הצירוף המופלא "אנא בכח" הכורך יחדיו שתי הוויות כה מנוגדות, עוצמה ורכות, תוקף ותחינה ועושה אותן למהות אלוהית אחדותית שאנחנו מוצאים כדוגמתה בשורות כגון "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב".

השירה העברית החדשה נשבתה בקסמו של הצירוף הזה וכמה משוררים עבריים עשו אותו אבן פינה בשיריהם.

חיים רבינזון בשירו "אנא בכח" ("ימי האדמה", 1966) פותח בשורה "אָנָּא בְּכֹחַ נִצְחֵי הַנִּיחוֹח שֶׁל גַעְגוּעִים מַמְרִיאִים כַּעָשָׁן קָרְבָּנוֹת". רבינזון הולך בשירו בדרך הסלולה של הפיוט וממשיך את מגמתו, שעיקרה פניית המאמין אל אלוהיו שיפעיל את עצמתו כדי להביא לשינוי לטובה במצבו.

אמיר גלבע, מגדולי המשוררים העבריים, נועז בשירו "אנא בכח" ("כחולים ואדומים", 1963) לחולל מהפך דרמטי בכיוון המסורתי של הפיוט. בשיר, שעל פי פרשנותי, הריהו בעיקרו קריאה ללקיחת נקם מן הנאצים כל עוד אפשרי הדבר, והשיר נכתב ימים מעטים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, פונה המשורר לבני עמו ותובע מהם:

הַכּוּ, הַקִּישׁוּ, בַּל תְּרַחֵמוּ.---

אָנָּא בְּכֹחַ, בְּכֹחַ הַתִּירוּ

צְרוּרַת הַקֶּלַע

וְאֶבֶן יְרוּ לְבָתֵימוֹ.

---

הַכּוּ, הַקִּישׁוּ לְמַעֲנָם וּלְמַעֲנֵנוּ.

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדוּלַת יְמִינֵנוּ.

בעולם שהאל נמנע מלהפגין בו את עצמתו מופנית הווריאציה החדשה של הפיוט אל בני אומתו של המשורר.

אצל אלישע פורת, בן קיבוץ עין החורש, ששירתו עומדת בסימנה של מלחמת יום הכיפורים, עובר הצירוף "אנא בכח" מטמורפוזה והוא מופנה לשדה סמנטי אחר, לא עוד בין האדם ואלוהיו ולא בין היהודי לאחיו, כי אם בין האדם הישראלי לבת זוגו. בשירו "אנא בכח" ("שיר, זכרון", 1986) הוא כותב:

אָנָּא בְּכֹחַ אַתְ

אֵינֵךְ צְרִיכָה לְדַבֵּר

אָנָּא בְּכֹחַ הַחַזָּן

שֶׁבָּרַדְיוֹ בִּמְקוֹמֵךְ אוֹמֵר

אֲנָא בָּא אֵלַיִךְ

יָשָׁר מִן הַגּוֹלָן---

מושב ברק, 1967, באדיבות יוסף עוזר    

שלום רצבי ממשיך במגמת ההתרחקות מן הקונטקסט המקורי של הפיוט, ובשיר ללא שם שהופיע בשנת 1988 ב"עתון 77" הוא מפנה את הצירוף החד-פעמי הזה לא אל האל ולא לבני העם ולא לאהובה כי אם אל הנשמה, אל נשמתו שלו, וכותב:

בְּכֹחַ, אָנָּא

בְּכֹחַ, וּכְבָר מַה שֶׁמִסְתַכֵּל

כְּמוֹ דוֹד דּוֹפֵק בְּחַלוֹנִי וַאֲנִי

בְּעוֹדִי כָּאן---

מהלך מפתיע, שיש בו גם מן החדשנות וגם מן המסורת, מחוללת המשוררת חביבה פדיה בשיר הכלול בספר שיריה הראשון "מתיבה סתומה" (1996). פדיה חוזרת ומפנה את הצירוף כלפי האל, אבל אלוהיה הוא מורכב ושונה מכפי שהוא עולה מן הפיוט ומשירו המסורתי של רבינזון. וכך, באופן מרגש ומפתיע היא פונה אליו בפתח השיר וכותבת:

אָנָּא בְּרֹךְ

אָנָּא בְּכֹחַ

תַּתִיר נַפְשִׁי צְרוּרָה

וחותמת את תפילתה בשורה קורעת-לב המופנת גם היא אל האל:

                                      אָנָּא אִם תּוּכַל

 

כשם ששערי תפילה לא ננעלו כך גם שערי שירה, ולא נותר לנו אלא לצפות ולראות מה תהיה תחנתו הבאה של הצירוף "אנא בכח" בשיר חדש שאולי הולך ונרקם בשעות אלו ממש.

חיים באר

חיים באר הוא סופר, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב