דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אל נורא עלילה בבית הכנסת בכלא רמלה

רוני סומק

16/11/2015

תקציר המאמר

המשורר רוני סומק כותב על נעילת שערי שמיים ועל נעילת שערים ממשית וקריאה לחופש בבית הסוהר ברמלה

לתקציר המלא

 

אל הפיוט- מילים, לחן וביצוע

1.

בית הכנסת היה חולצת החג הלבנה שלנו ובאותה מידה גם הכריכה החומה שעל מחברת החשבון. חשבון הנפש. לא ידענו אז מה לעשות עם הדפים המשובצים האלה, ורק אגרופו של יפת שהכה על חזהו ב"חטאנו פשענו" ניקב בהם סימני שאלה. ישבנו ליד האבות וראינו על מרפסת עזרת-הנשים את האימהות מחכות להוצאת ספר התורה והשופר.

לכמה מתפללים היה סולו קבוע. מזרחי, מנהל הבנק, היה חתום על "ובכן נקדישך מלך". לוי, העשיר השכונתי, היה מחכה ל"אין כאלוקינו". אבל כל הסולואים האלה התחברו יחד לשורת מקהלה שבסך הכל חיממה את הטליתות ואת שרביט המנצח של החזן. הוא ידע מתי צריכה תפילה להישמע כהמנון ומתי צריך לקרב את השפתיים לבלוטת הדימעה.

ביום כיפור, כשקרבו השעות לסוף הצום, היה ה"אל נורא עלילה" נשמע כקריאת קרב, ואפילו שורות כמו "המציא לנו מחילה / בשעת הנעילה" היו מסתערות מגרונו זקופות חוט שידרה. הוא גייר את המילה 'בלוז' וידע לעצום עיניים ולהרגיש איך בית-כנסת שלם עושה כך מאחורי גבו, וכשסלסל בקולו היתה ההתגנדרות טווסית להפליא. המחמאה הכי גדולה, בימים ההם, היתה שגם נערי בית הכנסת האשכנזי היו גונבים רגע תפילה ממגרשם הביתי, ובאים להודות שהוא הגדול מכולם.

 

2.

לפני כמה שנים הוזמנתי לשוב ולהופיע לפני אסירי כלא רמלה. בסוף הקריאה הציע לי קצין התרבות של הכלא להראות לי מה התחדש מביקורו הקודם.

הוא לקח אותי לבית כנסת חדש .לא יכולתי שלא לחייך כאשר ראיתי ששמו הוא: "בית הכנסת הפקדתי שומרים".

הימים היו בין כיפור לסוכות, וברגע שנכנסתי לבית הכנסת התחילה להזדמזם באוזני תפילת "אל נורא עלילה" ששלושה ימים קודם שמעתי בבית הכנסת. ואז, הבנתי איזו משמעות יש כאן לשורות החזקות האלה.

המתפלל ביום הכיפורים מבקש "המציא לנו מחילה" ומתכוון ל"סליחה". בכלא רמלה מחילה היא גם אותו מקום ממנו אפשר לברוח.

המתפלל ביום כיפור מדבר על "שעת הנעילה" ומתכוון לנעילת שערי השמים. בכלא רמלה שומע המתפלל את שקשוק המפתחות  מול סורגי תאו.

ראיתי פתאום איך הופכות השורות לחתרניות, לקריאה לחופש. החוק הראשון של הג'ונגל הוא שאין חוקים. הכלא הוא ג'ונגל מרושת בסורגים.

 

3.

באותו לילה כתבתי שני שירים מכלא רמלה:

 

החופש

הַחֹפֶשׁ הוּא כַּרְבֹּלֶת דֶּשֶׁא הַצּוֹמֵחַ

בֶּחָצֵר קְטַנָּה לְיַד חַדְרֵי הַמִּפְקָדָה.

גַּם עָלָיו, יוֹדְעִים הָאַסִּירִים, תַּעֲלֶה הַמַּכְסֵחָה.

 

לבית הכנסת של הכלא קוראים: "הפקדתי שומרים"

אֵל נוֹרָא עֲלִילָה, עֲצֹם אֶת

עֵינֵי הַשׁוֹמְרִים,

תֵּן לַמִּלִּים הַגְּנוּבוֹת לְהִשָּׂרֵף עַל

גַּחֲלֵי הַשְּׂפָתַיִים,

הַמְצֵא מְחִילָה

וּבִשְׁעַת נְעִילָה עֲשֵׂה שֶׁיִהְיוּ הַסּוֹרְגִים

רַכִּים כְּרִיסִים שֶׁהִצְמַחְתָּ עַל עֵינֵי הַנָּשִׁים,

מֵעֵבֶר לַחוֹמָה.

 

 (השירים מתוך:"המתופף של המהפכה".הוצאת זמורה-ביתן)