דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אהבת הדסה

חלי אברהם-איתן

16/11/2015

תקציר המאמר

חלי אברהם-איתן מביאה זכרונות ילדות מהפיוט 'אהבת הדסה' ומתכתבת עמו בשיר משלה - על לבבו נקשרה - המוקדש לאמה.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

לפיוט "אהבת הדסה" של ר' שלום שבזי התחברתי בילדותי יותר מאשר לכל שירי הילדים. על אף שבילדותי לא הבנתי אלא מלים ספורות בלבד, נכבשתי בקסמו בשל הלחן וקולם הערב של אבי וסבי שסלסלוהו בחן. את השם ר' שלום שבזי הכרתי הרבה לפני ששמעתי את השם חיים נחמן ביאליק.

קטע מתוך הפיוט אהבת הדסה מתוך תכלאל, תימן, המאה ה-17

לימים, שרתי פיוט זה בעצמי באירועים חגיגיים ומשפחתיים, ואף ניגנתי אותו בחלילית, שרכשה עבורי אחותי הבכורה (שהיתה הגננת שלי). אחותי הפליאה לנגן הן בחלילית והן באקורדיון; כינו אותה שושנה דמארי בשל שירתה הערבה וקולה הצלול.

צילום: קלוגר זולטן, 1946, באדיבות לע"מ

את הצעד התימני שלמדתי לרקוד, למדתי לצלילי הפיוט "אהבת הדסה".

פיוטיו של ר' שלום שבזי ושל משוררים נוספים הושרו סביב השולחן ולא רק בחגים ובמועדים, כי אם לצורך השירה גרידא. בתימן התייחסו לשירה כאל תפילה וכאל לימוד תורה ולרוב הזמר לווה במחול.

הווי זה, אותו הביאו אתם העולים מתימן ארצה, ינקתי בבית אבא ואמא. אין לי ספק שגם כתיבת השירה שלי, על אף היותה שונה בתכלית השינוי בהיותה פוסט-מודרנית, ינקה את עושרה הלשוני מאותם פיוטים אותם שמעתי בילדותי ומהמקורות היהודיים האחרים שנקראו בניגון תימני.

לכשבגרתי ושמעתי את סיפור אהבתם של הורי, הקסים אותי הפיוט עוד יותר. כי מעבר למשמעותו של השיר כשיר געגועים לְצִיוֹן, שיר זה הוא גם שיר אהבה לאהובה.

ברובד של הפיוט כשיר אהבה, "הדסה" היא אשה אהובה בת נדיבים שכל הגיגיו ומחשבותיו של הדובר נתונות אליה ומעוררים בו סערת רגשות בשל עוצמת אהבתו.

חתונה תימנית, כרם התימנים, 1979 צילום:סער יעקב, באדיבות לע"מ

ברובד של הפיוט כשיר כיסופים לצִיוֹן, החופה מבטאת את האיחוד בין הקב"ה וכנסת ישראל בארץ הקודש. זהו יום שמחות, כי כנסת ישראל מתאחדת עם השכינה כחתן וכלה בחופתם. "הדסה" הוא כינוי לעם ישראל ומתקשר לאסתר המלכה שהצילה את ישראל מגזירת המן.

השפעת הפיוט הזה ניכרת בשיר שהקדשתי לאמי "על לבבו נקשרה" (השיר התפרסם בכתב העת תהודה, גיליון 24, תשס"ז)

 

על לבבו נקשרה

אִמִּי מְסַפֶּרֶת עַל דְּקָלִים וּמַעְיָן

עַל יַלְדָה בֵּין הַר וָגַיְא

וּגְדִי קָטָן מְדַלֵּג אַחֲרֶיהָ

- עֶלֶם מְסֻלְסָל פֵּאוֹת

נִשְׁבָּה בְּחִנָּהּ

נִשְׁבַּע כִּי יִשָּׂאֶנָהּ

כְּדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה

בְּמִשְׁתֶּה-הַבְטָחָה בִּקֵּשׁ יָדָהּ.

רַחֲשֵׁי לִבָּהּ חָקַר אָב

אִם  כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן

אַחֲרָיו...

וְהִיא

אֶל יְרֹק-הָעַיִן

נַפְשָׁהּ כִּבְעֵרַת חִטָּה...

וְרִיסָיו לוֹחֲשׁוֹת

שְׁמָהּ.

לֹֹא קַלָּה הֲפָרַת בְּרִית

זְרִיחַת הַיְּקוּם בְּעֵינֵי אָבִי

שֶׁהוֹרִיקוּ כִּשְׂדוֹת חִטִּים

עֵת זֵכֶר חֲצַר יַלְדוּתָם -

מִשְׂחָק אֲבָנִים וּקְלָס

רָקַם לִבָּם אֶל הַחֻפָּה

---

תָּמוּ יְמֵי הַתֹּם

וְשִׂפְעַת הַחֲתֻנָּה

אָבִיהָ מֵת עָלֶיהָ

וְאִמָּהּ נֶאֱסְפָה אֵלָיו

וְהִיא הָרָה לָלֶדֶת.

יַתְמוּתָהּ בְּחֵיק הָגָר

כְּנֶחָמָה

אֶת הָאֵם- הַיַּלְדָה

לִמְּדָה

אוֹרְחוֹת נָשִׁים

עַד שֶׁמַּרְבַד קְסָמִים

 נָטַל קְהִילָה עֲתִיקַת יוֹמִין

לְיִשְׂרָאֵל.

בְּמַחֲנֶה עַתְּלִית בָּאָהֳלֵי שֵׁם

פְּתוּחִים לָרוּחוֹת

נִתְאָרְכוּ הַיָּמִים

וּבְאָהֳלָם חֲמִשָּׁה פְּעוֹטוֹת

וְנִתְיָרְאָה אִמִּי עֵת חָלוּ

כִּי תִּינוֹקוֹת כְּאֵד עֲרָפֶ  נֶעֶלְמוּ

בַּיָּמִים הָהֵם

עַל יְלֵל עַרְשָׂם סָכְכָה

כְּצִפּוֹר עַל קֵן

וּמֵחוֹלוֹת הַמַּעְבָּרָה עָקְרוּ

לַחֲבֹשׁ אַדְמַת טְרָשִׁים וּמְרִי

בְּיֶרֶק וּמֶתֶק  פְּרִי  

בֵּין גִּבְעָה וָהַר בִּכְפָר נָטוּשׁ בַּגָּלִיל

לִבְלֵב מוֹשָׁב עַמְקָה –

כְּרָמִים, מַטָּעִים וּשְׂדוֹת יָרָק

רָקְמוּ אֶת הַשְּׁמָמָה

וְדוֹר בָּנִים מִתְחַיְּלִים וְשָׁבִים

אֶל אֲדָמָה

לַעֲבֹד אוֹתָהּ וְלָנוּחַ  בָּהּ

וּנְכָדִים פּוֹרְשִׂים כָּנָף

אֶל עָרִים לְלֹא הַפְסָקָה

נִרְקָמִים בְּכוּר הִתּוּךְ

שֶׁל מִזְרָח וּמַעֲרָב.

אִמִּי, אִמִּי

חֶסֶד-אֵל פָּקַד יַתְמוּתֵךְ

כְּמַפָּה רְקוּמָה זָהָב

מְכַסָּה שֻׁלְחָן סָדוּק

בָּא בַּיָּמִים

וְאַהֲבַת אָבִי  -

כְּשׁוֹשַׁנָּה עֶלְיוֹנָה

שְׁמוּרָה לָךְ כָּל הַשָּׁנִים

וְהַצֶּאֱצָאִים יוֹצְאִים וּבָאִים

בְּסִפֵּךְ

כְּשָׁרָשִׁים אֶל הַמַּיִם

וְאַתְּ מְסַפֶּרֶת

עַל דְּקָלִים וּמַעְיָן וּבַת-תֵּימָן

וּגְדִי קָטָן

חלי אברהם-איתן

ד"ר חלי אברהם-איתן היא משוררת, חוקרת ומבקרת ספרות

www.chellyabraham-eitan.com