דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי

אהבתה של איילת החן

יהושע אנגלמן

16/11/2015

תקציר המאמר

מי היא אותה איילת חן, המחבקת וסומכת? יהושע אנגלמן כותב על אהבת איילת החן, הטבעית שבאהבות - אהבת הלומד את תורתו, ועל הקשר שבין אהבת התורה לבין אהבת האיש והאשה, הרֵע, והאל.

לתקציר המלא

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע

 

את "אילת חן" של רבי שלום שבזי פגשתי בעודי בחור ישיבה. בשומעי את השיר לראשונה, מלווה בניגון המסורתי הקצבי המלהיב, היה ברור לי שזה שיר המדבר על הטבעית שבאהבות - אהבת אדם לתורה, ומיד נכנס השיר לרשימת השירים שיכולתי לנגן לחתן ולכלה.

 אַיֶלֶת חֵן בְּגָלוּת תִּסְמְכֵנִי

וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ חֵיקָהּ מְלוֹנִי 

מה סומך ואיזה חיק מחבק יותר משל התורה? ולאיזה יין ניתן להיות "תָּמִיד מְזוּמָּן", יין שמתערב ביין נשמת הלומדים?

תקריב מתוך הגדה של פסח, ונציה, 1609, באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי

הלומד, יש לו קשר אישי אינטימי עם אהובתו, קשר אקסקלוסיבי שיודע הוא בו בחירה ונבחרות, קשר ששתיית אחרים - "שְׁתוּ דוֹדִים לְעוּמָּתִי וְשִׁכְרוּ" לא פוגמת בה. וכך מסופר בזהר סבא דמשפטים (זהר פרשת משפטים, צד):

משל למה הדבר דומה? לאהובה יפת תואר ויפת מראה, והיא נסתרת בסתר בהיכלה, ולה אהוב יחיד, שבני אדם לא יודעים עליו, אלא נסתר הוא. מתוך אהבה שהוא אוהבה, עובר אותו אוהב תמיד על יד שער ביתה ונושא עיניו לכל עבר. היא יודעת שאהובה הוא הסובב תמיד על יד שער ביתה. מה עשתה? פותחת היא פתח קטן באותו היכל נסתר שהיא שם ומגלה פניה לאהובה, ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלה שהיו עם האהוב לא ראו ולא הסתכלו, אוהבה לבדו ראה, וקרביו, לבו ונפשו יצאו אחריה. הוא יודע שמתוך האהבה שהיא אוהבת אותו נתגלתה אליו לרגע לעוררו.

הזהר מסביר את משמעות המשל. העלמה הנסתרת היא התורה:

בוא וראה, דרך התורה כך הוא: בראשונה כשהיא מתחילה להתגלות לאדם, היא רומזת לו ברמז. אם הבין, טוב. אם לא הבין, היא שולחת אליו מסר וקוראת לו פתי, שייגש הנה ואשיח עמו ככתוב (משלי ט, ד): 'מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה'. ניגש אליה, מתחילה היא לדבר עמו מבעד למסך שפרשה ביניהם, דברים לפי דרכו, וזהו הדרש. אחר כך היא משיחה עמו מבעד לצעיף דק דברי חידות, זו היא ההגדה. לאחר שהוא רגיל אצלה היא נגלית לו פנים בפנים ומדברת עמו על כל סודותיה הנעלמים שהיו צפונים בלבה מימים קדמונים (הסוד). ואז הוא בעל תורה ודאי.

אותו עלם-למדן מרגיש בודאי שפני העלמה רק אליו. ובודאי יודע הוא שיש עוד לומדים רבים המחזרים אחריה, ואם איננו יהיר - יודע שפניה אליהם גם כן. על כן בנקל מודה הוא ש"שׁוּלְחָנָהּ מְזוּמָּן לַהֲמוֹנִי".

האם זה אמור להפריע לו, לפגום באינטימיות? ודאי שלא. קשר מיוחד ויחדאי לא ניתן לפגימה. זה אף מאפשר קשר עם הרעים השותים לעומתו, אפשרות להעירם ל"שכל רעיונותיו" גם כן. העלמה שלו – איננה עלמתם-עולמם. "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ".

 

תקריב מתוך חיתוך נייר של 'מזרח', גרמניה, 1897

באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל אביב

 

ועל כן אהבת אילת החן קושרת את האוהב, בהמשך השיר, לדוד. פתאום מופיע גם הוא: "אֲבָל דּוֹדִי בְּאַהֲבָה יִמְשְׁכֵנִי".

האם הדוד כאן מזוהה עם האילה? לא, הוא דמות נפרדת. למרות שלפי הזהר "קודשא-בריך-הוא ואורייתא חד" – התורה והאל הם אחד, בכל זאת האהבות נפרדות הן.

נפרדות – ולא.

כי מי שטעם את יין האהבה, אהבה שמטבעה מקלקלת השורה, יודע אהבת העולם האדם והאל, באהבתו.

זוג אוהבים כמוהם כאוהבים שנפגשים עם וסביב ודרך הכתוב. ברקע ישנו תמיד "השלישי", ויחודיותם מועצמת על רקע שתייתם בכוס ש"רבים שתו רבים ישתו בה" אך לא "כמשתה ראשונים משתה אחרונים" (כתובות יא, ע"ב). כל שתיה – ייחודית.

כשאנו נמצאים בשמחת כלולות, מביטים בחתן ובכלה שנראה שזה עתה גילו ומגלים זה את זה, לא מסתירים את תחושתם שהם הראשונים היודעים מה זו אהבה. הייתכן? ודאי רק הם יודעים. ואכן כן פני הדברים. שמחת כלולות הינה שמחה על לידת יצירה חדשה, זוגיות שמעולם לא היתה מאז בריאת העולם.

ובבריאה – חיבור לנקודה טרום דואלית, לא איש-אשה, לא אדם-אל, אלא: אהבה.

יהושע אנגלמן

טקס חופה וקידושין, קרמנשה, אירן,1957,באדיבות משה ראסק,ישראל ובית התפוצות, ארכיון  התצלומים

 

יהושע אנגלמן, הקים ועומד בראש מרכז 'יקר' בתל אבי, לימד ומלמד בישיבות ובמסגרות אחרות, עובד כפסיכותרפיסט, הפיק ארבעה אלבומים מלחניו לטקסטים משירה עברית עתיקה וחדשה - שאת חלקם ניתן לשמוע באתר הפיוט