שער פתח דודי: יצירה בהשראה

---

אז הנה להם אותם נימי-פיוט שקולות נשמעים מהם
אני שומע את קולו של יצחק
כאב העקידה
שלמעשה עד הפיוט הזה לא ממש שמעתי
תמיד עשו ממנו גיבור –
"אלוקים יראה לו השה לעולה, בני"
כאילו הניסיון הוא של אברהם אביו
אולם הניסיון שלו גדול פי כמה והכיל את האמונה גם באביו וגם באל 

הוא אפילו קרא וחש שלא נענה
מה לעזאזל עושים כשאתה מוצא עצמך בדרך ללא מוצא?
או במילים אחרות
השערים נדרשים כשהעולם עוין כל כך.
יש ביצחק מידה יפה כל כך של ענווה – "ואני בער" ומידת האחריות
ובתוך כך קריאה אמיתית –

מה עשיתי שאני קשור ואבא שלי עומד מעלי עם הסכין ומדמיין לעצמו שהוא מקדש שם שמיים?

הפסל "עין" והפסל "שער" הם הביטוי לאותו ניסיון לראות שערים –

בתנועה פנימית ובלתי פוסקת ובמידת האחריות הנדרשת בשמיעה של הקולות האלו.

בדרך להיתקע
אֲנִי,
אִישׁ אוֹהֵב חַיִּים, אֲנִי
אַתְּ יוֹדַעַת,
וְאִישׁ אוֹהֵב חַיִּים – אֲנִי,
שֶׁאֲפִילּוּ לִנְסוֹעַ לְדַכַאוּ לִמְצוֹא
אֲנִי הוֹלֵךְ
הַחַיִּים –לֹא כָּל-כָּך אוֹהֲבֵי- חַיִּים
אַתְּ יוֹדַעַת,
רַק בְּמִדָּה
וּלְחַיַּי-אֵין מִדָּה
וְעַל אַף שֶׁגוּפִי קָטָן
וּמִסְפַּר נַעֲלַי -42
וְגַם זֶה בִּמְתִיחַת הָאֶצְבָּעוֹת
הַחַיִּים בִּפְנוֹכוֹ מְבַקְשִׁים-אֶת הַשֶּׁמֶשׁ כֻּלָּהּ
וְהָאֲדָמָה עַל טְרָשֶׁיהָ
וְהַבְּכִי וְהַצְחוֹק לִפְנֵי וְאַחֲרֵי
וְהַכְּאֵב –כְּאֵב הַשִׂמְחָה
וְשִׂמְחַת הַכְּאֵב
וְהָאִפּוּק וְהַפְּרִיצוּת
וְאוֹתָךְ
וְאֵיפֹה לַחַיִּים יֵשׁ מָקוֹם לְאִישׁ-קָטָן
כָּזֶה כָּמוֹנִי,
אָז אֲנִי נִמְתַּח,
הִנֵּה
כָּךְ
אֲנִי אִישׁ אוֹהֵב חַיִּים –אֲנִי
אֲנִי אוֹהֵב
אוֹהֵב – אֲנִי
וְזֶה לֹא פָּשׁוּט וּמוּבָן מֵאֵלָיו
לְאִישׁ אוֹהֵב חַיִּים כָּמוֹנִי,
כִּי מִי שֶׁחַי,
דָּבָר אֵינוֹ מוּבָן עוֹד

וְגַם, הַמָּוֶת –בָּא וְהוֹלֵךְ- -
מַה שֶׁלֹּא מֵקֵל עַל אַהֲבָה
-אַתְּ יוֹדַעַת
אַהֲבַת הַחַיִּים

רפאל לומס (נולד בישראל בשנת 1962) הוא פסל ומלמד אמנות ויהדות במכון ברנדייס-ברדין בלוס אנג'לס. היצירות לקוחות מתוך סדרת "האופנים וחיות הקודש".