שישו צהלו – מקומך אל תנח: עיון אישי בפיוט

---

טוב להתחיל בסטטיסטיקה. 36 אחוזים מן הציבור הישראלי מאמינים בלב שלם בביאת המשיח, 14 אחוזים מאמינים אך לפעמים מפקפקים. 13 אחוזים מפקפקים לרוב אך לפעמים מאמינים בביאת המשיח, והיתר, 37 אחוזים, אינם מאמינים בכלל. כמו בבחירה בין ליכוד למערך, ולהבדיל, הצבעה לא הייתה מאפשרת לנו להכריע בביאת המשיח, מעניין גם לציין שרוב האנשים הגיבו בצורה רדיקלית לאמונה בביאת המשיח. שליש מהעם היושב בציון התלבטו, אך למעלה משני שליש אימצו את האמונה בלב שלם, או דחו אותה מכול וכול. אנשים לא ניטראליים כלפי השאלה הזו. סביר להניח שהם משתמשים בה על מנת לבטא עמדה בעניין שחשוב להם. אף על פי כן, אין להסיק מכאן שאנשים הבינו את ביאת המשיח באותו המובן. יתרה מזו, אף עורכי הסקר – מכון גוטמן–- לא התעניינו בהגדרות אפשריות למובן הטענה של ביאת המשיח, וגם קוראי הסקר לא שואלים, בדרך כלל, מה ההגדרה בדיוק של האמונה במשיח. ככל הנראה אילו היו הנשאלים נשאלים למובן הטענה בביאת המשיחי היו מפרשים אותה אחרת. ואולם, כאן עולה הנקודה הפילוסופית הראשונה החשובה לענייננו. זה כלל לא ברור שלפירוש השונה שהם נותנים לאמונה זו יש מקום חשוב. ואכן, יכול היה לומר האומר שמחקר גוטמן אינו יורד לשורש הדברים, שכן אין הוא טורח כלל לבחון את משמעות הטענה, שהמשיח מגיע שבה נחלק עמנו. אלא שברצוני להציע כאן, שייתכן שבסופו של דבר ההבדלים בין המובנים השונים של רעיון הגאולה אינם חשובים כלל, או חשובים במידה פחותה ממה שחושבים בדרך כלל. שכן; וכך אטען בחיבור זה, באמצם מילים כמו "מאמין בביאת המשיח" "לא מאמין בביאת המשיח" מבצעים הנשאלים מהלך בלשון שאינו ניתן לרדוקציה לאמונה בסבירותה של טענה ברורה או אמונה באי סבירותה של אותה טענה. במידה שכן, עלינו להגביל את הדיון הפילוסופי בשאלת הגאולה. הגבלה זו, כפי שאטען להלן, אינה רק בהבנה עשירה יותר של השאלה "מה מובנה האמיתי של המילה 'גאולה'?" (הבנה שאומנם תרשה תיאור שלפיו הדוברים לא טוענים טענות אלא מבצעים מהלכים אחרים בלשון), אלא תלך אף מעבר לכך: עצם ההנחה שלמילה זו יש מובן כזה שעובר את המילים, יהיה זה מובן טענתי או לא מובן טענתי, עשויה להסתבר כדוגמאטית.

להאזנה לביצוע מפי חיים לוק, 2004:

להורדת המאמר המלא