ר' יעקב אלישר

ר' יעקב שאול אלישר נולד בצפת לאביו הרב אליעזר ירוחם אלישר ביום כ"ג בסיוון התקע"ז (1817). בהיותו ילד (בן שבע) התייתם מאביו ובעקבות כך עלה לירושלים, ואומץ לאחר מספר שנים בידי הרב המקובל בנימין מרדכי נבון (שלו נישאה אמו בשנית). הרב נבון הפך למורו ורבו. כאשר הגיע לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה, ואביו החורג כינה אותו "ישא ברכה" (על פי תהלים כד, ה). "ישא" הוא שמו בראשי תיבות – יעקב שאול אלישר.

ב־1853 הוסמך כדיין ומורה הוראה בידי רבני ירושלים ושימש כדיין וכאב בית הדין למשך 24 שנים. בשנת 1893 נתמנה לרבה הראשי של ארץ ישראל – "הראשון לציון". קיבל ביחד עם הרב שמואל סלנט את פני הקיסר וילהלם השני בביקורו בירושלים ואף קיבל ממנו עיטור.

שלט בכמה שפות: לאדינו, עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית. היה אהוב ומקובל על בני כל העדות.

חיבר את הפיוט "יונתי תמתי".