ר' יעקב אבן צור (יעב"ץ)

---

לכל פיוטי ר' יעקב אבן צור באתר

מגדולי חכמי ישראל במרוקו. חי בפאס בין השנים 1673–1752. למד תורה מאביו ומר' יהודה אבן עטר. ר' יעקב שימש כדיין כארבעים שנה בפאס וכעשור במכנאס ובתיטוואן. חייו היו קשים. מתוך שישה עשר בנים שהיו לו, נותר בחיים רק בן אחד.

ר' יעקב אבן צור נודע כתלמיד חכם וכתב תשובות רבות לשאלות שהופנו אליו ממרוקו ומחוצה לה. תשובות אלו נלקטו לספר השו"ת המרכזי בפסיקת דייני מרוקו, "משפט וצדקה ביעקב". אהבתו העזה לשפה העברית ולדקדוק שלה ויכולתו הספרותית ניכרים בכל כתביו ובקובץ איגרותיו "לשון למודים". הוא הושפע מסגנונו של ר' יהודה אלחריזי, וכתב פרוזה מחורזת בסגנון המקאמות הימי־בינימיות, שבה משולבים גם שירי שבח במתכונת ספרדית. שירתו מיוחדת ביחס לתקופתו, בכך שרוב שיריו שקולים ביתד ותנועה וכתובים בחרוז מבריח.

כישרונו הספרותי בולט בפיוטיו הרבים, שקובצו בספר "עת לכל חפץ". הספר יצא באלכסנדריה כ־140 שנה לאחר שנפטר, והוא כולל כ־400 פיוטים המתקשרים למעגל השנה ולמעגל החיים. הקובץ כולל גם קינות והספדים על מות מכרים וידידים, שמהם ניתן ללמוד רבות על אודות הקהילות שבהן חי ופעל. 

שירתו יונקת מהמסורת הספרדית ומשירת ר' ישראל נג'ארה. זוהי שירה מזומרת, לשונה פשוטה, ובמרכז תכניה עומדים נושאי גלות וגאולה. מלווים אותה ניחוחות הקבלה. אין בשירתו הציוריות של שירת החול. גדולתו בתורה באה בשירתו לידי ביטוי הן מתוך העיסוק המרובה בנושאים הקשורים לשבח התורה ולומדיה, הן מתוך הפיוטים הדידקטיים הקשורים לנושאים לימודיים והפיוטים לסיום מסכת שכתב, הן מהשיבוצים מהמקורות ששיריו משופעים בהם. אף שרבים בשירתו השיבוצים מן המקרא, יש בה גם התייחסויות ואזכורים לא מעטים מספרות חז"ל האגדית וההלכתית. הוא אף לא נמנע מלשון הפיוט ומשימוש בלשון הארמית.

שירים רבים שלו, ובהם יונה עד אנה, נודה ונהלל לצור ואחרים, שובצו בקובצי שירה ופיוט של יהודי מרוקו.