על דמותו של הפייטן ר' דוד חסין

---

ר' דוד חסין, גדול פייטני מרוקו, נולד במכנאס בשנת 1727 למשפחת חכמים ומלומדים. חייו היו רצופי עוני וקשיים. שנים של בצורת קשה ורעב, מגפת דבר, פרעות ורדיפות אכזריות, היו מנת חלקם של היהודים באותה תקופה. גזירות ותקנות משפילות נגזרו על היהודים, שהצטופפו במלאח (גטו) שכל גדלו 300 מ' אורך ו-175 מ' רוחב, מוקף חומות ומוגף על בריח מדי לילה ושבת, ועל שערו היחיד שומרים מאורים בסיוע כלבים אימתניים.

בהיותו בן 11 לערך החל את לימודיו בישיבה, ובגיל 17 החל דוד הצעיר לרשום לעצמו חידושי תורה שצצו בראשו והמשיך בכך עד גיל 23 לערך. לחיבור זה קרא בשם "מגדל דוד" (על פי הפסוק בשיר השירים "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות") והוא נתגלה בשנים האחרונות אצל אחד מצאצאיו. בכתב היד מצויות גם כמה דרשות שחיבר לכבוד אירועים שונים, כמו הולדת בנו. בדף האחרון של כתב היד מצויה טיוטה של פיוטו לשביעי של פסח – "מלכי מקדם". כתב יד זה מאפשר הצצה אל עולמו הרוחני של תלמיד חכם צעיר במרוקו של המאה ה־18 ואנו למדים ממנו על היקף ידיעותיו של ר' דוד באותה עת ועל שפת הדיבור והכתיבה אז.

בהיותו בן 20 בערך הוא נושא לאשה את בתו של מורו, הרב מרדכי בירדוגו, המכונה "המרבי"ץ". משפחת בירדוגו נחשבה לאחת משתי המשפחות המכובדות ביותר במכנאס. הרב בירדוגו, ששימש דיין במכנאס, העמיד בנים שהיו אף הם דיינים ותלמידי חכמים ידועים.

לר' דוד נולדים בן אחד ותשע בנות. הוא ממשיך לשקוד על לימוד התורה ולפרנסתו הוא עוסק בכתיבת סת"ם והעתקת כתבי יד ומשמש גם כחזן.

ר' דוד חסין חיבר מאות פיוטים שנתחבבו על יהודי מרוקו וזכו לתפוצה עצומה ולהעתקות רבות עוד בחייו. שניים משיריו - "אוחיל יום יום אשתאה" ו"אערוך מהלל ניבי" מופיעים בספרי שירה של קהילות המזרח. השיר "אוחיל יום יום אשתאה" אף זכה למספר חיקויים ועיבודים, דבר המעיד על הפופולריות הרבה שלו. על מידת ההערצה וההערכה לו ולשירתו עוד בחייו ניתן ללמוד גם מה"הסכמות" הרבות שקיבל מגדולי רבני מרוקו כשביקש להוציא את שיריו לאור ומשירי השבח הרבים שחוברו לכבודו, כמו גם ההספדים שנישאו עליו לאחר מותו.

ר' דוד יצא למסעות רבים ברחבי מרוקו – אם לצרכי פרנסה, אם להכיר לקהילות השונות את פיוטיו, ואולי אף מתוך יצר הרפתקנות – כך או כך, מסעות אלו אכן הרחיבו את מעגל יודעי שירתו ומעריציו. במסעותיו אלו הגיע ר' דוד חסין עד לג'יברלטר, שם התרשם מאד לגלות את שיטת תווי הנגינה ואת הנגנים המנגנים על פיה.

שיריו של ר' דוד חסין פותחים לנו חלון אל חיי יהודי מכנאס ומרוקו באותה תקופה ואל חייו ותלאותיו של ר' דוד עצמו. אנו מוצאים שירים שכתב לכבוד שמחות (ברית מילה, בר מצוה, חתונה וכיו"ב) שלו ושל ידידיו, שירי שבח לרבנים וחכמים בקהילה, כמו גם לנדיבים; שירי הודיה לקב"ה על הורדת גשמים ושירי תודה לחוזרים בשלום ממסע; שירים לארץ ישראל ושירים לכבוד השד"רים (שליחים מארץ ישראל) שהגיעו למרוקו; שירים שבהם תינה את קשייו ואת עניו, ושירי מספד על ידידו וקרוביו שנפטרו, למשל קינה שחיבר על פטירת בתו ובעלה בשנת נישואיהם הראשונה וקינה על מות חותנו, ר' מרדכי בירדוגו; שירי תחינה ובקשה ושירים לשבת ולמועדים. לצד שירים אלו אנו מוצאים שירים אודות הרעב הקשה ושאר צרות שפקדו את יהודי מרוקו באותה תקופה וקינה מזעזעת המתארת את הפרעות ביהודי מרוקו בשנת תק"ן–תקנ"ב (1790–1792), ממנה אנו למדים על מעשי התעללות ורצח אכזריים שנעשו ביהודים, לצד מעשי ביזה ושוד וחילול ספרי תורה, בתי כנסת ובתי עלמין.

קינה זו נכתבה בשנות חייו האחרונות של ר' דוד חסין, שנאסף לבית עולמו בשנת תקנ"ב והוא בן שישים וחמש. תקוותו לראות את פיוטיו יוצאים לאור בחייו לא נתגשמה, על אף מאמציו הרבים. 12 שנים קודם פטירתו כינס ר' דוד עצמו את שיריו לקובץ בשם "תהילה לדוד" וחיפש נדבנים שיעזרו לו להוציא את ספר פיוטיו לאור. את שיריו שנכתבו מאז ( 44 במספר) כינס בקובץ נוסף שלו קרא "שתיל דוד". 27 שנים חלפו מאז מלאכת האיסוף הראשונה עד אשר ראו פיוטיו אור בדפוס – 15 שנים לאחר מותו. מהדורה זו שיצאה לאור באמסטרדם נדפסה במספר קטן של עותקים ואזלה במהירות. יותר ממאה שנים לאחר מכן, בשנת 1930, יצאה לאור בקזבלנקה המהדורה השניה ובה נכללו גם השירים מהקובץ "שתיל דוד". אולם גם מהדורה זו לא כללה את כל שיריו של הפייטן הפורה, ובשנת תשנ"ט הוציאו לאור לראשונה פרופ' אפרים חזן ופרופ' דוד אלבאז מהדורה מדעית של כל שיריו של ר' דוד חסין. וכך, מאתיים שנה לאחר מותו של פייטן חשוב זה, יכול הקורא בן ימינו להתוודע אל שירתו, שהשפיעה באופן משמעותי על הפייטנים שבאו אחריו ומהווה נדבך חשוב בחיי הרוח של יהדות מרוקו בפרט וצפון אפריקה בכלל עד ימינו אנו.

כל תורתו של ר' דוד ועולמו הרוחני משוקעים בשירתו – אם בשימוש בלשון ואם ברעיונות ובנושאים הלקוחים מעולם המחשבה היהודית ומתורת הסוד. ר' דוד שילב בשירתו את לשון התלמוד הארמית ואף חיבר שמונה שירים בארמית לצד שירים "קבליים" במובהק. שפת השיר של ר' דוד חסין היא עשירה ועושה שימוש בכל רבדיה של הלשון העברית ויצירתה הרוחנית לדורותיה. בשירתו משמשות זו לצד זו לשון המקרא, לשון מדרשי חז"ל, המשנה והתלמוד, לשון הפיוט – ממשוררי ספרד ועד לר' ישראל נג'ארה – ושפת היום־יום.

דמותו של ר' דוד חסין כפי שהיא מצטיירת ועולה מבין פיוטיו הרבים היא של תלמיד חכם ובקי גדול, דבק בתורה ובקב"ה, אוהב ארץ ישראל, שמח עם קהילתו בשמחתם, כואב את כאב עמו וסבלותיו, מתייסר בצער הגלות ומצפה לגאולה.

המאמר מבוסס על דברי המבוא לספר "תהלה לדוד – קובץ שירתו של ר' דוד חסין", מהדורת אפרים חזן ואליהו אלבאז, לוד תשנ"ט.