ר' אברהם אליהו קפלן

---

הרב אברהם אליהו קפלן נולד בעיירה קיידאן הסמוכה לקובנה שבליטא בשנת 1890. נקרא על שם אביו, שנודע ברבים כ"עילוי מראקוב", ואשר נפטר זמן קצר טרם לידת בנו. כשהיה בן שתים עשרה ניִשׂאה אמו לגבר בן העיר טלז, ובעקבות מעברם לעיר החל ללמוד בישיבה שבמקום. מצעירותו התבלט באישיותו המיוחדת כתלמיד בעל שיעור קומה לימודי ורוחני נדיר; כך למשל ברשימה שכתב בהיותו בן שתים עשרה בלבד, העלה את הדברים הבאים:

בשעת עייפות הרוח, בשעה שהזיכרון מחיה את צללי העבר וקור חודר מהם אל הלב, בשעה שהרעיון, כמו שמש סתיו, מאיר על הערבוביה של ההווה, ומתבדר בזעף על מקום אחד, מאין אונים להתנשא אל על ולעוף קדימה – בשעות הרעות האלה של עייפות הרוח אני רגיל לצייר לי, בדמיוני, את אופיו הנשגב של האדם. האדם! כאילו שמש ילוד בנפשי, מדי זכרי אותו... האדם... עזוב לנפשו וחפשי, כמו העולם, פוסע לו שפי – קדימה! או מתנשא לו שפי – למעלה! האדם היפה והטרגדי! ... אובד בין ערבות הציה, יחידי על כדור הארץ הטסה במהירות במרחביה שאין לו סוף יחיד, ומעונה בלי חשך על דבר השאלה המענה את נפשו – 'בשל מה הוא חי?' – יחידי הוא שואף בעז-מה – קדימה! ולמעלה! בדרך הניצחונות על רזי ארץ ושמים. קדימה ולמעלה...
(בעקבות היראה, עמ' קנג)

בגיל שש עשרה נמשך לעולמה של תנועת המוסר – אחד הזרמים הרוחניים המרכזיים בישיבות ליטא במאה התשע עשרה – ועבר ללמוד בישיבת קלם. מקלם עבר בגיל שבע עשרה לישיבה הנודעת בסלבודקה, שם נעשה מקורב מאוד לסבא מסלבודקה, ר' נתן צבי פינקל. הרב קפלן שהה שבע שנים בסלבודקה, תקופה שהשפיעה עליו מאוד והובילה אותו לשיאים של התעלות והעמקה, ולאחריהן שב לטלז. כל אותן שנים כתב רשימות בנושאים שונים ושירים, ואף ניגן בכינור. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בטלז, ונודע בה לא רק כתלמיד חכם ובן ישיבה אלא אף כמי שעוסק בצרכי ציבור באמונה: הוא השתתף בייסוד תנועת נוער יהודית תורנית ("תורה ועֹז" לבנים; "אגודת בנות ישראל" לבנות), ושימש כציר תנועת "צעירי ישראל" בין יהודי ליטא.

בשנת 1920 התחתן וקיבל משרת ר"מ בבית המדרש לרבנים אורתודוכסיים בברלין, מיסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר, מן המוסדות התורניים החשובים ביותר בגרמניה של אותם ימים. לאחר פטירת ראש הישיבה, ר' דוד צבי הופמן (בעל שו"ת "מלמד להועיל"), בשנת 1922, ירש הרב קפלן את מקומו, ואף השתתף בעריכת תשובותיו להדפסה. כעבור שנתיים, בחודש אייר של שנת 1924, נפטר הרב קפלן ממחלה פתאומית כשהוא בן שלושים וארבע שנים בלבד; את מקומו בראשות הישיבה תפס ר' יחיאל יעקב וינברג, בעל ה"שרידי אש".

אמנם תקופה קצרה בלבד שהה הרב קפלן בברלין, אך די היה בה כדי לעצב את דמותו יוצאת הדופן כתלמיד חכם הממזג בתורתו את רוח תנועת המוסר והלמדנות הליטאית יחד עם נטייה למחקר שאפיינה יותר את חכמי גרמניה; בנוסף על כתביו בתחומי המחשבה והמוסר, ביקש לכתוב פירוש חדש ושיטתי לתלמוד הבבלי המיוסד על דרכו הלמדנית אנליטית של ר' חיים מבריסק, מגדולי חכמי ליטא וממניחי היסודות לעולם הישיבות המודרני, אך בה בעת לא נרתע מעיסוק בכתבי יד, בשאלות של נוסח ויחסים בין מקורות תלמודיים מקבילים, וכיוצא בזה. בלכתו הותיר אחריו חלל גדול וזכה להכרה עצומה; כך למשל אמר עליו הרב קוק שנים אחדות לאחר מותו:

וגדלות המחשבה והתכנית של המנוח ראויה להיות נזכרת לדורות. באדם הגדול הזה נצטברו ונתמזגו כמה מעלות ותכונות בכשרון, ברגש, בזקוק המדות, בסדרנות, במבט פילוסופי, ועל הכל ביראת שמים עמוקה ובשאיפה להשפיע על כל עומק החיים. ולכן יש ויש להזכיר אותו ואת מחשבותיו הנשגבות גם אחרי עידן ועידנים
(בעקבות היראה, עמ' רעב).

בשל פטירתו בטרם עת לא יצאה תכניתו מן הכוח אל הפועל, אך הוא הותיר אחריו מאמר מבוא "על עריכת פירוש לתלמוד הבבלי", שכונס יחד עם מאמרים אחרים שלו בתחום התלמוד וההלכה בספר "דברי תלמוד" שיצא כעבור שנים בהוצאת מוסד הרב קוק; מאמריו בתחומי ההגות נדפסו יחד עם שיריו בספר "בעקבות היראה", אף הוא בהוצאת מוסד הרב קוק. בשנת תשס"ו כינסו מחדש צאצאיו המתגוררים בירושלים את מרבית כתביו בקובץ אחד, תחת הכותרת "מבחר כתבים – הרב אברהם אליהו קפלן".

מבוסס על מאמרו של יוסף גבריאל בקהופר, "הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל – שבעים וחמש שנה לפטירתו"; המאמר נדפס בשני חלקים בכתב העת 'המעין' בגיליון לט, ד (ירושלים, תשנ"ט), עמ' 31–45, ובגיליון מ, א (שם, תש"ס), עמ' 27–42.