פיוטים בגן הילדים

---

מתוך געגוע לניגון מבית אבא ז"ל ומתוך געגוע גדול להליכה המשותפת לבית הכנסת עם אִמי עליה השלום בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, בעיירת הולדתי שדרות. כשבחוץ החשֵכה עוד ניכרת וצינת הסתיו הממשמש ובא עומדת באוויר, ידה של אמא המונחת על כתפי ולבה החם מזמינים אותי להצטרף אליה לשמוע פיוטי סליחה ובקשה. אימא נושאת סל ובתוכו קומקום מהביל של תה חם המפיץ את ריח הנענע וקערה מלאה בשפינז' חמים עבור המתפללים המשכימים קום לשאת תחינה עם שחר לפני ריבון העולמים. ואני, ילדה קטנה, צועדת עם אמי ומצפה לאור הבוקע מבית התפילה ולשירת "אדון הסליחות" אשר נחרטה בכל נים בלבבי, לבה של ילדה קטנה.

את הניגון שחדר עמוק ללב ואת היכולת להתגעגע אליו ביקשתי להנחיל לילדים היודעים להיות שותפים מרגשים, מתרגשים ומלמדים.

הפיוטים נכתבו מלב יהודי הנושא תפילה, תחינה ובקשה, מלב הבא להודות ולשבח לאל על כל שמחה, קטנה וגדולה, פרטית וכללית. תפילה, שבח והודיה הם אבני דרך בחינוכם של כל ילד וילדה. מילות הפיוט נשגבות? אכן! אך בהחלט ניתנות לפיצוח, כשההקשר והסיבה לכתיבת הפיוט מובנים לילדים.

כששאלתי את הילדים בזמן שלמדנו את הפיוט "רפא צירי" "מה זה חלשי?" מיד עלתה בילדים המחשבה שאם הפיוט נכתב לרפואה ואם צריך רפואה כי יש מחלה, אז בוודאי "חלשי" משמעותו "שאני חלש", ועוד כהנה וכהנה מילים.

כמה שמחה עולה מהילדים כשהם מגלים בפיוט את שמות החברים או האחים, הנה תהילה, מור ודרור, "צופַיִך" מזכיר את צופיה ו"מבשר שלום" את האחות מבשרת, ואפילו פגשנו את ינון בנה של הגננת. גננות וילדים יחד מסלסלים ומגלים עוד ועוד חיבורים. פגשנו בפיוט "אל חי יפתח אוצרות שמים" את "אב המון אשר הכין סעודה". מי הוא אם לא אברהם אבינו מסיפורי התורה... ואם שרים פיוט לרפואה אז נלמד גם מרבי עקיבא המקיים בתלמידו רבי אלעזר את מצוות ביקור חולים, והרי לנו חיבור נוסף.

ההתרגשות הגדולה בעיניי בפרויקט הזה היא החיבור למסורת אבות. כשאנו נפגשים עם זה בשידור חי זו באמת חגיגה. בימי הולדת אצלנו בגן, הורים או סבים וסבתות מוזמנים בשמחה לפייט עם הילדים. עבורנו אלו הם רגעים מרגשים שבהם אנו זוכים לחיבור של דורות, חיבור של עבר, הווה ובעז"ה עתיד סביב פיוט – שיר תפילה, געגוע ובקשה, סיפור של עם העובר מדור לדור.

נשמת הפיוט, כפי שמציין פרופ' מאיר בוזגלו, היא ההתאמה בין המילים למנגינה, ואני מבקשת לומר שהמבנה המוזיקלי של הפיוט, המתאפיין בחזרתיות, מאפשר לנו להנגיש לילדים את ניגונו ומילותיו. המנגינה מזמינה אותנו לנוע אִתו ולשיר אותו – מעגל כל כך רחב של חושים, בדיוק מה שילדים אוהבים.

כדי להעמיק את הבנת הפיוט בקרב הילדים נחזור שוב לחוויה החושית. בגן, הילדים מציירים בעקבות הפיוטים ומפעם לפעם ניצבת בגן תערוכה סביב הפיוט הנלמד. את הציורים, יחד עם מילות הפיוטים, אנו אוגדות לספר הניצב במרכז המשפחה, שבו הילדים יושבים ותוך כדי משחק גם מסלסלים. במרכז המוזיקה בגן נפגשים הילדים בקבוצה קטנה ומתזמרים את הפיוטים במגוון הרחב של הכלים העומד לרשותם.

בבתים סביב שולחן השבת מפייטים, בגן השעשועים, בנדנדה אחר הצהריים, בין ארץ לשמיים, ילדי גן נופר מסלסלים.

מפייטים עם הגוף, הכלי והנשמה מתוך שמחה ילדית, אמיתית ופשוטה.

בבחינת כל הנשמה תהלל יה הללויה.