אמנות השיר: עין ולב

עין ולב – מילים וביצועים

סימן:
"אחתום בשלום... שלום שמי" בטורים הראשונים של המחרוזת האחרונה. על פי הסימן מיוחס השיר לר' שלם שבזי. שאר המחרוזות (למעט זו שלפני האחרונה) נפתחות לסירוגין במילות הקבע "עַיִן'" ו"לֵב", בהתאם לזהות הדובר בכל מחרוזת.

מבנה וחריזה:
שיר סטרופי [=שיר העשוי מחרוזות מחרוזות] במבנה מעין אזור [=מבנה הכולל בתוכו מערכת חריזה כפולה: חריזה קבועה בסופי המחרוזות, וחריזה פנימית מתחלפת ממחרוזת למחרוזת]. לפיוט מדריך [=טורי פתיחה] הקובע את חרוז הקבע שבסופי המחרוזות: "-בִים". אם נסמן את החרוז הקבוע באות תי"ו, ואת החרוזים המשתנים באותיות מסדר האל"ף־בי"ת, נמצא שסכמת החריזה בפיוטנו נראית כך: "תת-תת // אא-אא-אא-תת // בב-בב-בב-תת // גג-גג-גג-תת // "וכן הלאה.

משקל:
משקל כמותי [=שיטת משקל שאומצה בקרב משוררי ספרד העברית בהשפעת השירה הערבית בת הזמן, ומשוררי תימן המשיכו לדבוק בה מאות בשנים, גם כאשר נדחקה לשוליים מפני שיטות משקל אחרות ברוב מרכזי השירה העברית. המשקל הכמותי מבוסס בעיקרו על אבחנה בין תנועות באורכים שונים: לתנועה ארוכה תיחשב כל הברה הפותחת בשווא נע או חטף, שלאחריו תנועה "רגילה" כלשהי; תנועה ארוכה מכונה "יתד", וסימנה: U–. לתנועה קצרה תיחשב כל הברה הכוללת תנועה "רגילה" שאין לפניה שווא נע או חטף; זו תכונה, בפשטות, "תנועה", וסימנה: –. צירופים מוסכמים מראש של "יתדות" ו"תנועות" יוצרים "עמודים" המכונים בשמות הגזורים מהטיית השורש פ.ע.ל., וצירופים מוסכמים של "עמודים" יוצרים כמה דגמי משקל עיקריים. לדגמים אלו ישנם כינויים שונים]. דגם המשקל בפיוטנו נראה כווריאציה על אחת מצורות הדגם הקלאסי, המכונה "השלם": אחת הצורות הנפוצות של דגם זה מורכבת משני עמודי "מִתְפַּעֲלִים" [=שתי תנועות ויתד: - - U-] בכל צלע. בפיוטנו – הצלע השנייה בכל טור תואמת במדויק את הדגם הקלאסי; לעומתה, הצלע הראשונה נחתמת – לאחר שני עמודי ה"מִתְפַּעֲלִים" – בתנועה בודדה נוספת. כך: