נחום

---

וַעֲרוּגַת הַוְּרָדִים / תַּעֲטֶה הוֹד סוּת מְאָדָּם
עַל סְעִיף רִמּוֹן רְדִידִים / שֵׁשׁ וּבַד לָבָן אֲדַמְדָּם
בּוֹ יְגִילוּן אָז יְדִידִים / יַעֲלוֹז בּוֹ עֵר וְנִרְדָּם
בַּעֲלוֹת רוּחַ צְפוֹנִי / הַבְּשָׂמִים יִזְּלוּ טַל
טַל לְהַרְגִּיעַ עֲמֵלִים / טַל יְשַׁכַּח רִישׁ וְעָמָל

(נחום, מתוך הפיוט "נרד וכרכום")

נחום הוא פייטן ברוך־כישרון שחי במאה ה־13 בצפון אפריקה, ואולי בספרד. שנים עשר פיוטים הותיר אחריו נחום, ובתוכם כמה המצטיינים בחן נדיר, אך מקום פעולתו עומד במחלוקת בין החוקרים. בעבר היה מי שזיהה אותו עם חכם בשם נחום המערבי (=מן המערב, המגרב), שתרגם מערבית לעברית כמה חיבורים חשובים כמו "אגרת תימן" המפורסמת של הרמב"ם, פירוש רס"ג על שלוש עשרה המידות, ועוד, אולם לזיהוי זה אין כנראה יסוד מוצק. עם זאת, כפי שהראה פרופ' אפרים חזן, אין בשלילתו כדי לפסול את האפשרות שנחום – הפייטן – פעל אף הוא בצפון אפריקה. אם אכן כך הם הדברים, הרי שנחום מדגים היטב את הקשרים ההדוקים בין יהודי ספרד ויהודי צפון אפריקה בעת הזו; ועדיין לא באו הדברים לידי הכרעה ברורה.

בדבר אחר אין החוקרים חלוקים כלל: הכול מודים באיכויות המיוחדות המאפיינות את יצירת נחום, ובעיקר כפי שהיא באה לידי ביטוי בשניים מפיוטיו: "נרד וכרכום" (פיוט מסוג "מאורה" – ממרכיבי מערכת היוצר, מערכת הפיוטים המעטרת את קריאת שמע וברכותיה) ו"הסתיו ארח" (פיוט מסוג "גאולה", ואף הוא ממרכיבי מערכת היוצר). על שני הפיוטים כתב חוקר שירת ימי הביניים חיים שירמן את הדברים הבאים, שמחמת יופיים שלהם ראוי להביאם כאן, והרי הם כמעט כשיר בפני עצמו:

"מגמתו של נחום בפיוטים הללו היא לענג את לב המתפללים בתיאורי טבע ססגוניים וברעיונות מרהיבי לב. בשני השירים הוא משתמש במשקלים ובשיטות החריזה המיוחדים לשירי האזור, וטוריו מצטיינים במקצבים מוסיקליים מעודנים, בחריזה פנימית ענוגה ובחיקויי צלילים מרשימים. בתוכן הפיוטים הוא פונה לחושיו של המתפלל: מי שאינו יודע ששירי קודש לפניו, נדמה לו שהוא שומע תיאור נוף נהדר, רווי צבעים, ריחות וצלילים. אין דבר המבדיל בינם לבין שירי האהבה והיין היפים ביותר מתקופת ספרד. באחד הפיוטים מזכיר המשורר אפילו את הגביע, אביזר טבעי בתיאורי הטבע החילוניים... רוחו של שיר השירים קמה כאן לתחייה במידה שלא היתה מצויה לפני כן אפילו בשירת הקודש של יהודי אנדלוס. אמנם רבים הפיוטים הספרדיים המוקדשים לאהבת הקב"ה וכנסת ישראל, ורבות באלה השאיבות משיר השירים. אך התפאורה העשירה של שני הפיוטים הנזכרים מפליאה בססגוניותה הריאלית... פיוטי נחום נראים כשטיחים רכים המרהיבים בשלל צבעיהם" (תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, עמ' 422-424).

יהא נא פיוטו של נחום המובא באתר, יחד עם הדברים הקצרים שלעיל, כעין חסד זעיר עם תולדות חייו העלומות. 

על פי: אפרים חזן, השירה העברית בצפון-אפריקה (ירושלים: תשנ"ה), עמ' 25, וכן עמ' 170–172; חיים שירמן, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, עדכן והשלים: עזרא פליישר (ירושלים: תשנ"ז), עמ' 420–424.

הפייטן צור יגאל יפרח בביצוע לפיוט "נרד וכרכום" של נחום: