מסע בספרד בעקבות אבן גבירול

---

לשער ר' שלמה אבן גבירול באתר הפיוט והתפילה

לכל שירי רשב"ג באתר

אין עוד במשוררי ספרד משורר כאבן גבירול, שעולמו הפנימי והחיצוני כה שסוע, חצוי ומקוטב, ואשר ביטויי שירתו כה רב־גוניים ורבי סתירות. לעתים זו שירה לירית אישית רכה ועדינה ולעתים עזה, נסערת ומתגרה. לעתים היא מליצה מסוגננת ומתוחכמת, ולעתים ממריאה אל כנפי דמיון מתפרצים מופלגים. יש בין שיריו שירי טבע וגנים יפהפיים וססגוניים, וגם שירי אהבה נכזבת ושירי ידידות תובעניים. יש בהם שירים מלנכוליים ספוגי יגון ותלונה וכאב, ויש בהם שירים מלאי משטמה ובוז ולעג שנון כלפי יריביו. יש שירים המביעים תשוקה עצומה ובלתי מתפשרת להשגת התבונה העליונה, המטאפיסית, ומיאוס וסלידה מן הכסילות והאיוולת, ויש שירים של חנופה והתרפסות לפני שרים וגבירים תקיפים, אך גם שירי גינוי והתחצפות כלפיהם.

הרבגוניות משתקפת גם בפיוטיו: יש מהם האפופים רוח של חן ותחנונים, דבקות בבורא והשתפכות בתפילה זכה וצרופה לפניו, ויש מהם הממריאים לעולמות העליונים, המלאים קדושה, אימה ויראה. יש מהם המוקדשים לבעיית מצבו של האדם, תוגת קיומו ומצוקת סבלו, ויש מהם המתמודדים עם נושא הבורא והבריאה, החיים והנצח, הסוד והיסוד.

ראשיתו של המסע: מלגה, עיר הולדתו

מה סמלי הדבר שעל חוף הים נולד ועל חוף הים נפטר, וחייו סערו תמיד כים ורגשו כגליו. עצוב הוא סיפורו של האיש, שהפרה אחרים ולא הותיר אחריו יורש, שסבלו ויגונו הפכו לשירה נהדרה, אולם הורידוהו שאולה בלא ניחומים ונחמה.

מגמת פני ביציאתי אל ספרד היתה מסע בעקבות טלטלת חייו וגורלו של ר' שלמה אבן גבירול. היה זה מסע החוצה את ספרד לאורכה ולרוחבה. מסע קשה, שהסתיים במעין עלייה צליינית אל מקום קברו, במחווה מאוחרת של אהבה ופיוסין למשורר הגאון, שגורלו התאכזר אליו בחייו, ועד היום מתעלל בו ומזכהו אך מעט מן ההכרה שהוא ראוי לה מצד האומה, ודומה שעד היום לא מצאו עצמותיו מנוחה שלמה בקבר.

מלגה, עיר הולדתו של אבן גבירול היא היום עיר חוף וקייט מודרנית וקוסמופוליטית. עיר זו לא הוציאה מקרבה אישיות יהודית חשובה למעט שלמה אבן גבירול, אבל העובדה שהעיר עשתה לבן זה מה שאומתו לא עשתה לו, מעוררת בי אליה רחשי לב חמים והכרת תודה. בשנת 1970, שלפי חישוב מוטעה מלאו בו תשע מאות שנים לפטירת אבן גבירול, הקימה העיר אנדרטת ברונזה של דמותו, וציינה את המאורע בחגיגות יובל ובימי עיון ביצירותיו, בהשתתפות מלומדים מרחבי העולם.

שלמה אבן גבירול בחצר מוזיאון ראלי לזיכרון ספרד שבקיסריה

למרגלות האנדרטה, המצויה בלב כיכר זעירה ושקטה, לא רחוק מהחוף הסואן, מתבוננת אני בדממה בדמות הדקה והגבוהה המיתמרת מעלי, עטופה גלימת ברונזה יקרה וזקן קצר ומטופח מעטר את פניה האציליים מהורהרים, ויודעת אני שאין בינה ובין המשורר האומלל ולא כלום. אבן גבירול, כמשתמע משיריו, היה קטן קומה ודל מראה, אביון וחולה, שמחלת עור קשה שלקה בה בנעוריו נתנה בו אותותיה. ובכל זאת חשה אני כאילו מאציל הוא הפסל קרינה מופלאה, וכאילו קרני אור נשלחות אלי מן האישונים הסומים, וכאילו גלי חום אנושיים באים מן הפסל. נדמה לי כי רגלי דורכות במקום קדוש, ואני מצפה להתגלוּת. הזמן קופא סביבי. אך בקושי ניתקת אני ממעגל הקסם ועוזבת את המקום. תחושת נוכחותו הפיזית תמשיך ללוותני במסעי לסרגוסה, אליה נלקח המשורר בילדותו ושם כנראה מתו עליו הוריו.

סרגוסה – יתמותו ותחילת שירתו

סרגוסה שעל גדות האברו היא עיר תעשייה משגשגת, משובצת כנסיות, קפלות ופסלים, אבל אין בה שריד מימי אבן גבירול. השכונה היהודית, שהשתרעה בעבר על רבע משטחה, נמחתה כליל.

עמדתי שם בלב העיר, וביקשתי להשיב את גלגל הזמן ולהעלות מול עיני את שנות השלושים והארבעים של המאה האחת עשרה. כאן גדל באותם ימים הילד המוכשר ממלגה, כאן קיבל את חינוכו המקיף והמעמיק, כאן ספג לראשונה את אווירת הנזירות והמיסטיקה וכאן התקדש לחיי רוח, התחבר לחוכמה וסיגף את גופו. שם לקחו השר הנדיב יקותיאל אבן חסאן תחת חסותו, עודדו וטיפחו. והנער המשורר גמל לו בשירי תהילה מרשימים, וחיבר עליו קינות מרעידות לב בהירצחו. ושוב נותר המשורר עזוב ובודד, ובינו ובין בני עירו גבהו מחיצות של עוינות וניכור. הוא בז ולעג לכולם, והם לא סלחו לו על לשונו-קלשונו. בהיות בן עשרים וחמש לערך לא ניתן עוד הקרע שבינו לבינם לאיחוי, והוא נאלץ לעזוב את העיר ברוגז ובמרירות. הוא שם פעמיו אל גרנדה, אל ידיד הוריו ופטרונו, השר והמשורר היהודי המפורסם רבי שמואל הנגיד.

חצר האריות באלהמברה. מתוך הערך "אלהמברה" בוויקיפדיה

חזרתי ונסעתי בעקבותיו דרומה בדרך הארוכה לאנדלוסיה אל גרנדה שלמרגלות הסיירה נבאדה. גרנדה היתה באותם ימים בירה תוססת ואחוזה באינטריגות ובמלחמות, אותן ניהל שמואל הנגיד, הווזיר ושר הצבא של מלך גרנדה. בגרנדה  מצויה שכיית החמדה של ספרד ושל גרנדה בפרט, ארמון אלהמברה. האם בארמון זה, על כרי הדשא וערוגותיו המרהיבות ולקול קולות המים במזרקות, ערך שמואל הנגיד את משאות היין שלו? מכל מקום, נראה שאבן גבירול הקדיח שוב את תבשילו ונאלץ לעזוב את גרנדה כפי שעזב את סרגוסה. עתה יצא בסערה וגם בפרץ של קללות, שהונצחו בסוף השיר 'מה לך יחידה'. אבן גבירול, שנואש עתה מכל יהודי ספרד, ביקש להניח את ספרד מאחרי גוו ולעלות לארץ ישראל. במגמה זו שם פעמיו מזרחה אל עיר החוף ולנסיה, אולי בתקווה למצוא בה נדיב שיסייענו להגשים את משאלת לבו.

ולנסיה – חייו הקצרים מגיעים אל קצם

פניתי איפוא בעקבותיו לוולנסיה. העיר, כאז כן עתה, עשירה ופורחת, והיא שקויית נחלים ותעלות מים, וכמו זורם בה הכל אל הים, אליו בא גם אבן גבירול בסוף דרך היסורים שלו. ושם על חופה המזרחי של ספרד מצאו המוות. ומה סמלי הדבר שעל חוף הים נולד ועל חוף הים נפטר, וחייו סערו תמיד כים ורגשו כגליו. יצירתו אף היא ינקה ממעמקים, מ'מקור חיים' נובע וגואה תדיר עד שנדם.

עצוב הוא סיפורו של האיש, שהפרה אחרים ולא הותיר אחריו יורש, שסבלו ויגונו הפכו לשירה נהדרה, אולם הורידוהו שאולה בלא ניחומים ונחמה.

בוולנסיה ביקשתי אחר עקבות המשורר האובד והבלתי נשכח. איש לא שיער כי באתי לחפש שם את מקום קברו ועצמותיו. והלוא כל השומע יצחק לי. אבל בבקשי להביא למשוררי הנערץ והטרגי מנחת תנחומים מאוחרת זו, עמדתי בדעתי וחיפשתי את מקומה של השכונה היהודית בעיר ואת בית הקברות שלה, שם נקבר לפי סיפורו של ר' משה אבן עזרא. ואין להם זכר. אין זכר וסימן למקום קבורתו של אבן גבירול. ודומה שהמליצה שכתב בשירו על רב האיי גאון, אשר "היה כלא היה", כאילו על עצמו כתבה.

סוף המסע – האמנם זו מצבתו

בסוף המסע נמצאתי אולי בידיים ריקות, אך בלב מלא. בכל דרכי בספרד בעקבות שלמה אבן גבירול ראיתיו בעליל בעיני רוחי ובדמיוני. הערים לא שימרו ממנו מאומה בקרבן, אבל לי נותרה ממנו מזכרת אמיתית וחיה, הלוא היא שירתו המופלאה ויתר יצירותיו

לא נותרה לי אלא אחיזת קש אחרונה, שהפיחו בי דברי ד' כהנא במונוגרפיה שלו משנת תרנ"ז על חיי אבן גבירול. בסופה הוא העלה רעיון מופלא, ומופלג בעיני חוקרים, שמצבת אבן גבירול היא מצבת אבן שראה הפילוסוף והבלשן משה אבן חביב בשנת רמ"ו (1486) "בראש ההר" במורבידרו, שחקוק עליה שיר קצרצר, וזה לשונו:

שְׂאוּ קִינָה בְּקוֹל מָרָה / לְשַׁר גָּדוֹל לְקָחוֹ יָהּ

לדברי אבן חביב חלקו השני של השיר "היה מחוק", אבל עוד ניכרה שם המלה "לאמציה". וכהנא שיער, שהשׂר לא היה שׂר, בשי"ן שמאלית, אלא שׁר, משורר, ואין הוא אלא המשורר הגדול שלמה אבן גבירול, שנפטר בוולנסיה, "ושם קברו". כהנא הסביר ששתיים מאותיות השם "שלמה" הן האותיות ש.ל., החקוקות בראשי הצלעות של השיר, ושתי האחרות נמחקו, כנראה, כעדותו של אבן חביב. ואמנם שיר קצר זה ראוי להיכתב על קברו של המשורר, שהכריז על עצמו בגיל שש עשרה:

אֲנִי הַשַּׂר – וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבֶד, אֲנִי כִנוֹר לְכָל שָׁרִים וְנוֹגְנִים
וְשִׁירִי כַּעֲטָרָה לַמְּלָכִים וּמִגְבָּעוֹת בְּרָאשֵׁי הַסְּגָנִים

מונעת בכוח רעיונו היפה והתמים של כהנא הלכתי לחפש את מצבת אבן גבירול ב"ראש ההר" במורבידרו. שם מצאתיה!! אבל אבוי, הכתב הושחת ונמחק, והכתובת קשה לפענוח. ורבות ספקותי אם את מצבת המשורר ראו עיני.

בסוף המסע נמצאתי אולי בידיים ריקות, אך בלב מלא. בכל דרכי בספרד בעקבות שלמה אבן גבירול ראיתיו בעליל בעיני רוחי ובדמיוני. הערים לא שימרו ממנו מאומה בקרבן, אבל לי נותרה ממנו מזכרת אמיתית וחיה, הלוא היא שירתו המופלאה ויתר יצירותיו. בזכותן ראויה נפשו "הרגזנית" והסוערת למצוא מנוחת עולם תחת כנפי השכינה בגן עדן יחד עם כל גדולי הדורות ומאורותיהם.

ד"ר שרה כץ הייתה חוקרת ספרות ושירה. נפטרה בשנת 2015, בגיל 85. הרשימה לקוחה, בקיצורים, מתוך ספרה  "פיתוחים פתוחים ואטורים – עיוני מחקר ביצירת שלמה אבן גבירול", 1992, בהוצאת מוסד הרב קוק ובאדיבותו.