מזמורי נבוכים: קובי אוז מספר על סבא

---

סבא שלי, רבי נסים מסיקה (רְבּי שְנַיישֵן) ז"ל, היה פייטן, מוהל ושוחט. הוא חלם לשמר את השירה היהודית־תוניסאית, אך התקשה להשאיר חותם מוזיקלי בישראליות החילונית והמערבית. אחרי מותו מצאנו קלטות מסודרות שעליהן שקד ימים רבים, ובהן מוקלטים בקולו העתיק והיפה כל הפיוטים והתפילות שאותם נהג לשיר בגולה ובבתי כנסת קטנים ברחבי הארץ. אוצר בלום זה נפתח לאט לאט בעת שאני מגלה את זהותי היהודית בלימוד ובשיר. אך לא הפיוטים לבדם היו צוואתו. סבא שלי היה דתי ספרדי מתון, אדם שומר מצוות שדאג לקרב ולא להרחיק, ומעל לכל התענג על כל מנהג וקיים אותו בתענוג משל היה אנין טעם במסעדת יוקרה. אהבת היהדות, אהבת הזולת הן צוואתו.

ואני, שגדלתי כחילוני "נאור" בבית הספר הכללי בשדרות, סירבתי לשיר אִתו בעלייה לתורה את הפטרת הבר מצווה שלי. הוא לא כעס ולא אמר מילה. ובכל זאת אני מצטער על כך כל כך. הוא נפטר כשנתיים לאחר מכן. רק לאחרונה מצאתי סליל שהוא הקליט לי כדי שאתכונן לעליה לתורה.

כטיפש עשרה עיקש פספסתי הזדמנות לשיר אִתו בחייו. והרי חלק מהתיקון שלי: עכשיו כשאני מתקרב לגיל ארבעים לקחתי אחד מפיוטיו המוקלטים ויצרתי שיר שהוא תפילה משותפת. והנה אנו שוב ביחד מתפללים בבית הכנסת הגדול הזה שנקרא ארץ ישראל.

לכל סרטוני הווידאו של רבי נסים מסיקה

לכל ההקלטות של ר' מסיקה באתר הפיוט והתפילה