מהי שירת הבקשות?

---

בקרב חובבי הפיוט, "שירת הבקשות" היא אחד השיאים של אירועי הפיוט, ואולי אף החשוב שבהם. בקרב מי שאיננו מצוי בנבכי העולם הפיוטי נשמע צמד המילים "שירת הבקשות" כמו שם קוד לאירוע מסתורי, פנימי וסגור.

לטובת אלו מבינינו שאינם מכירים את שירת הבקשות, נספק את התפאורה והנסיבות: שירת הבקשות מתקיימת בעונת החורף, בשעות הקטנות של ליל השבת, עד לדמדומי האור ועלות השחר של בוקר יום השבת. השירה מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת, שמסודר באופן מיוחד לצורך האירוע, פתוחה לכל מי שירצה, אבל מתנהלת על פי חוקים וכללים ידועים מראש, על פי ספר שירים (שני ספרים עיקריים לשתי המסורות השונות), המאגד בתוכו הן את השירים עצמם והן את ההנחיות המוזיקליות לביצועם. על אף שהוא עשוי להיראות כמעין אירוע ספונטני של שירה בציבור, הרי בסיכומו של דבר מדובר באירוע מוקפד ומתוכנן.

הזמן והעונה אינם תפאורה בלבד, הם חלק נוכח וממשי בשירה: הזמן המואר של השבוע – יום השבת, בתוך החושך של הלילה, בחורף, העונה החשוכה של השנה. ההתעוררות לשירה, הלילה, עלות השחר – מוטיבים הקיימים בשירים עצמם, מקבלים משמעות נוספת על רקע המצע המציאותי שבו הם מושרים. כך מתלכד תוכן השירים עם ביצוע השירים ועם הזמן עצמו – אלו אשר קמו בלילה לשירה יושבים בחבורה ושרים על קימה בלילה לשירה ובקשה. באותו זמן שבו עולה השחר ומאיר שרים על עפעפי שחר, על ברון יחד כוכבי בקר ועל שחר אבקשך.​

מדוע מתקיימת שירת הבקשות בלילה? ומדוע בחורף? הסיבה הראשונה לבחירה בעונת החורף היא ככל הנראה סיבה מעשית – בלילות החורף הימים קצרים והלילות ארוכים. אם ניקח בחשבון את העובדה שמנהג קיים מאות בשנים (כנראה "התמסד" בסביבות המאה ה־16, וראו את מאמרה של קומיקו יאימה על הרקע ההיסטורי שלהן), בתקופה שבה החיים התנהלו על פי זריחת השמש ושקיעתה, יהיה הדבר מובן עוד יותר. אולם מדוע נבחר דווקא הלילה, בשעותיו האחרונות, להיות הזמן שבו מתרחשת השירה הזו?

ידוע אמנם ששורשיה של השירה בלילה הם עתיקים. כבר דוד המלך מעיד על עצמו: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, סב), ועל שהוא משכים לנגן ולהודות לה' טרם עלות השחר: "עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר" (שם קח, ג).

גם רבנו בחיי, הפילוסוף שחי בספרד במאה ה־11, כותב על הסגולה המיוחדת של התפילה בלילה: "כי תפילת הלילה היא זכה יותר מתפילת היום ...וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקודש הרבה" ('חובות הלבבות', סוף פרק ו).

ולא רק יחידים (במהלך כל הדורות) ייחדו את הלילה כזמן תפילה ושירה, אלא גם חוג מקובלי צפת בחרו את הלילה כזמן מיוחד במינו והנהיגו במאה ה־16 את מנהג "תיקון חצות" – קימה בחצות ליל לאמירת פרקי תפילה ותחנונים שבהם מבכים על הגלות ומתפללים לגאולה. כנראה באותו הזמן, פחות או יותר, ובהשפעת אותם מנהגים התחילו להתפשט גם מנהגי השירה בלילות.