מבוא לתפילת מוסף

מוסף לשבת – מילים וביצועים

תפילת המוסף, כשמה כן היא – תפילה מיוחדת שנאמרת בשבתות, בראשי חודשים ובמועדים בנוסף לתפילות הקבועות, והיא מקבילה לקרבנות הנוספים שהוקרבו בבית המקדש בימים אלו, לאחר תפילת שחרית. למעשה, זוהי תפילת עמידה נוספת, שונה מעט באופייה, הנאמרת בדיוק באותו האופן שבו נאמרת תפילה העמידה (תפילת יחיד בלחש, חזרת הש"ץ ובה קדושה וברכת כהנים).

דין תפילה זו נשנה ביחד עם שאר התפילות במשנה ברכות פ"ד מ"א:

"תפילת השחר, עד חצות; רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות. תפילת המנחה, עד הערב; רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה. תפילת הערב, אין לה קבע. ושל מוספין, כל היום."

כלומר זמן תפילת מוסף הוא כל היום, וזאת מכיוון שקורבן המוסף היה קרב לאחר קורבן תמיד של שחר וזמנו היה עד לקורבן תמיד של בין הערביים.

בתפילה זו יש שבע ברכות (ובראש השנה – תשע), וככל תפילות העמידה היא פותחת בשלוש ברכות השבח ומסתיימת בשלוש ברכות ההודאה. עניינה של הברכה האמצעית – "קדושת היום", הוא אזכור קרבן המוסף, ומשום כך נהגו האשכנזים להזכיר בה את פסוקי הקרבן הרלוונטיים בתורה. הספרדים נוהגים לומר את פסוקי הקרבן רק בשבתות ובראשי חודשים. הטעם לכך הוא שפסוקים אלו שגורים בפי הציבור, ואילו פסוקי קרבנות המועדים אינם שגורים. נוהג זה נתקבל בתקופה שבה לא היו סידורים בידי המתפללים.

נוסחאותיה של הברכה האמצעית משתנים ממועד למועד; בשבת הברכה פותחת ב"תכנת שבת" (ובקצת קהילות "למשה ציווית"), בראש חודש "ראשי חודשים לעמך נתת", בשבת וראש חודש "אתה יצרת", ברגלים "אתה בחרתנו" כביתר תפילות הימים ההם, אלא שמוסיפים לה פסקה נוספת, "מפני חטאינו", המבטאת צער על חורבן המקדש והגלות, שמשום כך איננו יכולים להקריב קורבנות, ובקשה על הגאולה שתבוא מהר ונשוב לקיים את מצוות הרגלים והבאת הקרבנות. צער זה מורגש בעיקר ברגלים, שבהם יש מצווה לעלות למקדש (ובימים הנוראים שעבודות המקדש בהן מיוחדות), ולכן קבעו חכמים לומר פסקה זו דווקא אז.

מיוחדת היא תפילת המוסף של הימים הנוראים. בראש השנה נאמרות בתפילה זו תשע ברכות; לקדושת היום מתווספת ברכת "מלכויות", ולאחריה נאמרות ברכות "זיכרונות" ו"שופרות". ביום הכיפורים בברכה זו אומרים את "סדר העבודה". פיוט המתאר את סדר עבודת הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים. בימים אלו נוהגים בתפוצות ישראל להאריך בחזרות הש"ץ באמירת קרובות ופיוטים, והן התפילות המעוטרות ביותר בכל השנה.

בכל פעם שמתפללים מוסף, פותחים ב"אשרי יושבי ביתך" ובמזמור קמה שבתהילים. לאחר אמירת העמידה וחזרת הש"ץ, נוהגים בקהילות רבות לסיים ב"פיטום הקטורת" וב"עלינו לשבח". נחלקו הראשונים אם היה ראוי לכלול בתפילת המוספים שמונה עשרה ברכות וכדי להקל על הציבור קבעו החכמים לומר רק שבע, או שמעצם מהותה היא שונה ואינה כשאר העמידות. הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תפילה פ"י ה"ז) וראשונים נוספים נקטו בגישה שתפילה זו מיוחדת היא, ונתקנה אך ורק כנגד הקורבן בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו", ושלא כשאר התפילות, היא איננה תחנונים. פועל יוצא של שיטה זו הוא שגם דיניה שונים; לדוגמה, מי ששכח להתפלל מוסף ונזכר רק לאחר שעבר זמנה, אינו מתפלל את התפילה הבאה פעמיים כבשאר תפילות ששכח. כמו כן, אין מתפללים תפילה זו "נדבה" (תפילת נדבה היא תפילה נוספת שמי שרוצה להתפלל עוד עמידה רשאי לעשות כן).