אמנות השיר: יא טאיר אלבן
אתר הפיוט והתפילה

אמנות השיר: יא טאיר אלבן

צוות האתר

המבנה, החריזה והמשקל בפיוט "יא טאיר אלבאן (שר הממונה)".

יא טאיר אלבן (שר הממונה) – מילים וביצועים

ייעוד מקורי:
קינה על מות אברהם, מחכמי דורו של המשורר.

סימן:
שלם (אותיות השם מצטרפות מראשי מחרוזות 2 ,3, 4).

מבנה וחריזה:
שיר סטרופי
 [=שיר הבנוי מחרוזות מחרוזות; סטרופה – מחרוזת], הבנוי בתבנית המוו'שח [=שיר אזורכפול־האזור; זוהי תבנית ייחודית לשירת תימן, המהווה שכלול של דגם ספרדי מוכר. תבנית האזור ה"קלאסית" מבוססת על קיומה של מערכת חריזה כפולה – האחת משתנה ממחרוזת למחרוזת, ומופיעה ב"'גוף" המחרוזת, בעוד השנייה קבועה לאורך השיר כולו, ומופיעה בחתימת המחרוזות, כלומר, בטורי ה"אזור" שלהן. על יסוד תבנית בסיסית זו נוצרו בקהילות ישראל במהלך הדורות תבניות נוספות, הנאמנות לעיקרון הבסיסי של חריזה משתנה בצד חריזה קבועה, אך מגוונות אותה באופנים רבים. השירה העברית בתימן, למשל, הוסיפה לעתים לכל מחרוזת טורים קצרים במיוחד, בחריזה עצמאית, שנועדו "לשבור" את רצף הטורים הארוכים יותר, ובכך לגוון את מקצב השיר, מנגינתו, ואת דרך הריקוד שלו. טורים אלו זכו לשם מיוחד – "תַּוּושִׁיח". לעתים הם מצורפים ל"גוף" המחרוזת, ויחד אִתה מרכיבים מחרוזת כפולת גוף, אך לעתים – וכך בפיוטנו – הם מצורפים דווקא ל"אזור", ובכך מעמידים מחרוזת כפולת אזור. סכמת החריזה במבנה זה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפיוטנו, משוכללת ביותר; כל מחרוזת תסומן כך: "אאב / אאב / אאב / ששת / גגג / ששת / ששת" (יוצאת מכלל זה המחרוזת הראשונה, אשר בהתאם לכללי "תפארת הפתיחה" משמש בה חרוז ה"אזור" – "ששת" – גם כחרוז הבסיסי שב"גוף", במקום "אאב"). כפי שעולה מן הסכמה, טורי האזור, שחריזתם הקבועה מסומנת כך – "ששת" – נקטעים לאחר הטור הראשון במעין מחרוזת קצרה בחרוז עצמאי, שסימונה "גגג".

משקל:
משקל כמותי [=שיטת משקל המבוססת על אבחנה בין תנועות באורכים שונים. יסודה בשירת החול העברית בספרד, אשר אימצה אותה מן השירה הערבית בת זמנה, והיא נפוצה מאוד גם בשירת תימן, הממשיכה מבחינות רבות את שירת ספרד. תנועה ארוכה נוצרת מרצף של שווא-נע או חטף עם תנועה אחרת כלשהי; היא מכונה "יתד", ומסומנת בחצי עיגול ומקף, כך: U-. תנועה קצרה אינה אלא תנועה "רגילה" כלשהי, מבלי שיש לפניה שווא נע או חטף; היא מכונה, בפשטות, "תנועה", ומסומנת במקף בלבד, כך: -].

בפיוטנו, בטורים ה"רגילים", התלת־תלעיים, הן ב"גוף" והן ב"אזור", סדר התנועות הוא כדלהלן:

צלע ראשונה:        שתי תנועות, יתד, תנועה.
צלע שנייה:          שתי תנועות, יתד, תנועה, יתד, תנועה.
צלע שלישית:        תנועה, שתי יתדות.
בטורי ה'תושיח':    שתי תנועות, יתד ותנועה.

כך: