הפיוט של מחר: בעקבות ועידת הנשיא 2009

---

"כדי לעצב מחר חדש צריך לפשוט הבגדים הישנים, להותיר לדמיון לפרוח ולהעניק לגיטימיות לתום. לחלום. להתחיל לצקת מציאות חדשה.
ההישגים האנושיים הגדולים נולדו מתוך חלום. קצה החלום, רבותיי, הוא ראשית המעשה.
צריך נחישות. וכדי לבצע ולממש – צריך להניח את הרגליים על הקרקע הקיימת.
זה היה כינוס בלי טיפת ציניות.
זה היה כינוס בלי שמץ של אפאתיות.
מצאתי אנשים ושמעתי דברים חכמים. אנשים אכפתיים, אנשים שבגללם אני משוכנע בכל לבי, שהמחר שלנו נמצא בידיים טובות".

(מתוך דברי הסיכום של נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל לוועידת הנשיא 2009)

בשבוע שעבר התקיימה בבנייני האומה בירושלים ועידת הנשיא 2009. במשך שלושה ימים התכנסו מנהיגים מובילים בעולם היהודי ובעולם בכלל לסדר יום אינטנסיבי שנגע בנושאים רבים הקשורים בעתיד העם היהודי ומדינת ישראל ובעתיד החברה האנושית. בוועידה השתתפו ־כ200 דוברים במליאות ובפאנלים, ורבים־רבים אחרים שעקבו אחרי הדיונים, בארץ וברחבי העולם. בין המשתתפים – נשיאים מרחבי העולם, ראשי מדינות, שרים, מנהיגי ציבור, הוגים, זוכי פרס נובל, אנשי דת, אמנים, יזמים, מדענים, סופרים ועוד.

וגם אתר הפיוט היה שם....

בתיווכה של עמותת סנונית, שבמסגרתה ובשיתופה פועל אתר הפיוט, קיבלנו פנייה להשתתף בוועידה, בפאנל שעסק בזהות יהודית – קהילתיות ואינטרנט, פאנל שהציג יוזמות שונות המנסות לקדם באמצעות האינטרנט נושאים חשובים בתרבות, בחינוך ובחברה היהודית בארץ ובעולם.

אף על פי שהתרגלנו להגיב בציניות לדברים כגון אלה שציטטנו לעיל בשמו של שמעון פרס, ואף שקשה יהיה לעקוב אחרי מימוש מעשי של רעיונות ודיונים שעלו בוועידת הנשיא, ויש רגעים שאפשר לתהות על תכליתה של ההשקעה המרובה, היו שם גם רגעים של התרוממות רוח, תחושה של אחווה ואחדות גורל, של רצון טוב ומפגש אנושי כן שיש בו גם תקווה.

ההשתתפות בוועידה לימדה אותנו משהו על המקום של העשייה שלנו במרחב של הנושאים שמעסיקים מנהיגים יהודים מובילים ברחבי העולם. היה כאן עוד נדבך מרתק בהבנה של איך ניתן להביא את המכלול של עולם הפיוט ומה שהוא מייצג למרכז הבמה של העיסוק בתרבות והמשכיות יהודית, בארץ ובעולם.

כך מצאתי את עצמי מתמודד שוב עם השאלה – מה הערך המוסף של מה שאנחנו עושים?

השאלה מתחדדת כאשר בקהל יושבים בעיקר נציגים של העולם היהודי מחוץ לישראל ונציגים של ארגונים לא יהודיים שעוסקים בתרבות.

למרות כל ההישגים היפים של השנים האחרונות, המהפכה הקטנה שמתרחשת כאן בארץ עם ההיפתחות לעולם הפיוט – אנחנו עדיין חיים בבועה. יש עוד כברת דרך לעשות עד שנגיע לקהל הרחב ונהיה משמעותיים עבורו, וזאת מבלי להרגיש שאנחנו חוטאים להמשכיות נאמנה של המסורת שאנו עמלים להביא בפני הציבור, נאמנים להביא בשורה חדשה, מקורית, שורשית, יצירתית, מחברת ומרחיבת אופקים.

שהרי החשש מלהיות אופנה חולפת כבר מצוי ברקע, והדרך להתמודד עם כך היא ביצירת הקשרים עמוקים והנחת יסודות לתהליך מתמשך של לימוד, חיפוש ויצירה.

אין ספק שהנושא ה"חם" של רוב הפאנלים שעסקו בזהות יהודית היה המשכיות – איך ניתן לשמור על המשכיות יהודית משמעותית בקרב מעגלים רחבים בחברה היהודית בארץ ובעיקר בחו"ל, ובניסוח פשוט – "מה גורם לאדם לרצות ולשמור על יהדותו, בפרט אם הוא חי בחו"ל בסביבה תרבותית שבה צריך להתאמץ על מנת לחיות חיים יהודיים."

היו שמיקדו את הפתרון בהעלאה של יהודים לארץ או במקביל ביצירת מסגרות חברתיות שבהן יהודים יכולים להיפגש ובסופו של דבר להתחתן.

דברים ברוח זו אמר למשל יוסי ביילין, מי שחתום בין השאר על birthright – היוזמה ששואפת לאפשר לכל יהודי צעיר בעולם לזכות לביקור ממומן בישראל. לדבריו – אנחנו צריכים להעביר את המוקד ליצירת מפגש חברתי – אם הצעירים היהודיים נכנסים למסגרת של משפחה יהודית אז עשינו את רוב העבודה. ובהמשך לזה – "הנכדות שלי בגן ממלכתי בישראל פוגשות את התרבות היהודית בכל פינה, פורים, פסח, אבא של שבת, סבא של שבת וכו'... כך שהן כבר בפנים."

דבריו אלה זכו לתגובה ראויה בעיני מפי המנחה פול לנדאו – "אל תתפלא אם רמת התרבות היהודית של נכדיך תישאר ברמת הגן גם כשיגיעו לגיל בוגר...".

השאלה היא איך אנחנו מצליחים לייצר תרבות יהודית בעלת תוכן משמעותי ומשקל, משקל כזה שגורם לדור הצעיר להזדהות אִתה, לחיות, לשמור, לפתח את הדברים ולהעביר אותם הלאה.

כל מי שמתמודד עם חינוך ילדים בעידן של חשיפה אינטנסיבית לכל דבר אפשרי מכיר היטב את השאלה. אחד הקשיים המרכזיים הוא בייצור של תוכן משמעותי ורלוונטי, תוכן מחבר שניתן להזדהות אִתו ובאמצעותו לחוות חוויה משמעותית של קשר והמשכיות. אנו מתמודדים עם פערים תרבותיים כל כך גדולים שלפעמים הדיבור על פיוטים נדמה ארכאי או עיסוק במותרות.

אז אני מזכיר לעצמי ולנו שהעיסוק בפיוט הוא לא רק במנגינות יפות ומילים גבוהות.

העיסוק בפיוט הוא פתח למכלול שלם של חוויה מסורתית הנוגעת בשפה, בטקס, במשפחה, בקהילה, בתפילה ובהתחדשות – תוך היפתחות לזהות יהודית רב־תרבותית, מגוונת ומרתקת, ותוך מתן מקום וביטוי לקולות השונים של חכמת הדורות.

צריך כאן נשימה ארוכה. אמונה בכוחם של הדברים עצמם, לא להפריע יותר מדי ולהיות צינור נאמן ורגיש. להצליח לשמור על האיזון העדין בין נגישות לחוויה מעמיקה וחדשה. לפגוש את האדם היכן שהוא נמצא ועם זאת להציע דבר חדש. חדש־ישן. להיות רלוונטי אך לא במחיר איבוד הזהות.

אנו מקווים שיסתייע בידינו להרחיב את היריעה ולהעמיק את הקשרים גם עם גורמים בעולם היהודי ויחד אִתם לפתח שפה שתוכל לתרום גם לצרכים, לשאיפות וליכולות של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. עוד דרך ארוכה לפנינו, ועידת הנשיא הייתה עוד שלב מעניין וחשוב.

יאיר הראל הוא מוזיקאי, מייסד ועורך "הזמנה לפיוט", מנהל אמנותי של פסטיבל "בסוד קולות רבים".