כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
הפיוטים של ראש השנה
אהרן פוירשטיין
על כמה מן הפיוטים המשובצים בתפילות ראש השנה, ומה שבינם ובין לאונרד כהן ודייויד בואי.
איך עומדים להתפלל? איך עוברים ממצב של עשייה עסוקה ועיוורת להתבוננות פנימית כנה? במסורות התפילה השונות אנו פוגשים תפילות ופיוטי הכנה, שנועדו לסייע לאדם לעבור לאותה עמדה נפשית שתאפשר לו להתפלל על נפשו, בפתחה של השנה החדשה.
במנהגים הספרדיים נוהגים לשיר בערב ראש השנה את "אחות קטנה":
אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ
עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ
אֵל נָא רְפָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ
הפיוט זה איננו מנקודת מוצא של היחיד דווקא, אלא מבטא תחינה למחילה ולגאולה של העם כולו:
מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר
וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר
וכל בית מסתיים בשורה הידועה:
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
כך עד הבית האחרון, הנאמר ממש עם שקיעת החמה, על ספו של היום הראשון לשנה החדשה, ואז נעלמות קללות השנה שחלפה ובמקומן מפציעה שורה חדשה מלאת תקווה: תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.
אם בהכנה לתפילה אנו עוסקים – פיוט אחד כזה, מרגש במיוחד, נאמר מפי החזן בבתי הכנסת האשכנזיים לפני תפילת מוסף:
הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ / נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל / בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ / עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי / וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ
בתפילה זו הנאמרת בנמיכות קול ובשפלות רוח, מעיד על עצמו שליח הציבור, העתיד להוביל את הקהילה לשיאיה המרגשים, כי הוא עני ממעש, וכי אינו ראוי באמת לעמוד ולשמש שליח ציבור. שליח זה, שקולו נשבר לא פעם במילים הללו, מציג סוג אחר של מנהיגות או שליחות מן המקובל אצלנו. כשפיוט זה נאמר בכנות ובענווה, יש בכוחו לסחוף את הקהל לרגעים יוצאי דופן ולמצב רגשי של עמידה אמִתית מול האל.