הגיגים ומחשבות – מהו פיוט

---

אביעד עקיבא:
פיוט – כלי נגינה, שבו הנגן הוא המשורר הפורט על המילים, והשומעים נמשכים בעבותות אהבה, ונאחזים בו כבמטה קסם.

אלי ברקת:
החולייה החסרה בין אבא שלי לבן שלי.

חגי אבקסיס:
"מים קרים על נפש עיפה"  (משלי כה, כה)

יאיר הראל:
הפיוט כמו מצרף ומזכך את מרכיבי התרבות העברית: שפה, מוזיקה, מיסטיקה, היסטוריה, מדרש, מחשבה, תפילה, רגש אישי, משפחתי ולאומי – לידי מכלול אחד. הפיוט המושר מאפשר לחוות את המכלול הזה באופן שלם.

עפר שבת:
הפיוט הוא היצירה היהודית שמשלבת בצורה מופלאה את אמנות השירה והמוזיקה הגבוהה עם העממיות. צורה ושילוב שאין דומה לה, משום שבדרך כלל העממיות (שירה בציבור) והאמנות נפרדים.

אורי קרויזר:
הגדרה ששמעתי מאיש שישב ברחוב בכר בפתח מכולת וראה אותי מעיין במודעה המזמינה את הציבור לשירת הבקשות בבית הכנסת עדס: "דע לך", הוא אמר, "הפיוטים זה המתיקות של התורה".

אנונימי:
הגשר בין נפש היחיד נשמת העם.

פרופ' מאיר בוזגלו:
כשהענף מרגיש נוח לארח את היונה.

פרופ' חביבה פדיה:
הפיוט הוא יצירה טקסטואלית, שירה שנועדה להיות מושרת בקול, ויש בה האפשרות להכיל כל ממדי השיחה הפונה לאלהים או שיחה על אודותיו, לכן הפיוט הוא גם תפילה המבטאת את קשת הרגשות כלפי האל: שבח, הלל, שמחה, עצב, קינה וזעקה, געגוע וכמיהה.

פרופ' אפרים חזן:
הפיוט הוא שרשרת המורשת של תרבות ישראל לתשתיותיה ולרבדיה, ניגון הלב והערגה לכל הטוב בעם ישראל לשבטיו.

יחזקאל מקולה:
הפיוט מעלה את האדם לחיי איכות רוחניים ומבטא את הרגשת פנימיותו ונשמתו של הפייטן.

פרופ' אדווין סרוסי:
זִמרת הפיוט שרדה עד היום כפעולה בעלת גוון חברתי שהיא מעבר למשמעויות הדתיות של הטקסטים. בכך היא מסמנת קשר ישיר בין ההווה לעבר, מחברת בין מרחבים גאוגרפים שונים, מסמלת את הרציפות ההיסטורית של השימוש בשפה העברית, וקושרת בין היוצרים הקדומים לאלו מבני זמננו.

פול ואלרי:
הפיוט הוא המפגש של גאון השירה עם גאון המוסיקה

פרופ' אביגדור שנאן:
הפיוט יקשט את מעמדות התפילה, מחזור החיים והשנה, בכל מקום שבו המיית הלב גוברת על השכל, כשלא די במילים וגם מנגינה נדרשת, וכאשר הקבוע מוותר על מקומו למען המתחדש.

אנונימי:
פס הקול של החיים היהודיים.