כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
ברי סחרוף פינת אבן גבירול
איתי מרינברג
ברי סחרוף בשיריו של אבן גבירול, על המפגש המוזיקלי בין העבר וההווה.
"לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי / בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי // לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי / לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי...". עד לפני זמן לא רב, מילות פיוטו של ר' אברהם אבן עזרא המצוטטות כאן, נשמעו מתנגנות אך ורק בפי באי בתי כנסיות של הקהילות הספרדיות בערב יום הכיפורים; קשה היה להאמין שבמהרה תכבושנה אותן המלים גם את פסגת הפלייליסט של הרדיו בישראל, בביצועו המופלא של מאיר בנאי. התמסרותו המוחלטת של הדובר בשיר לאלוהיו כלל לא הפריעה לאוזן המקומית בראשית המאה העשרים ואחת. אלא שמאיר בנאי לא פעל בחלל ריק; שירת ימי הביניים, ובעיקר שירת הקודש של ימי הביניים, צפה ועלתה פתאום מן המרחבים היחידים שבהם התקיימה שנים רבות – המרחב הדתי־מסורתי מחד, והמחקרי־אקדמי מאידך – וזכתה לעדנה מאוחרת ומפתיעה במרכז התרבות העכשווית. את המהלך הובילו – ביודעין ובלא יודעין – יוצרים מרכזיים כמו אהוד בנאי וערן צור, מיכה שטרית ושלמה גרוניך, שיחד עם אחרים לא היססו לדלות מתהום הנשייה את אוצרות תרבות העבר ולהעמידם במבחן הזמן; את המהלך הוביל גם אתר האינטרנט "הזמנה לפיוט" שחולל מהפכה של ממש בכל הנוגע לנגישות עולם הפיוט לצרכניו; את המהלך הוביל, לא פחות מכך, גם הציבור הרחב, שנעשה צמא פתאום לשמוע קול אחר, מנגינה אחרת, צלילים אחרים.