כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
בזכרי על משכבי – עיון בפיוט
איתי מור יוסף
איתי מור יוסף עומד על ייחודו של הפיוט "בזכרי על משכבי" מתוך התבוננות בתוכנו והבחנה במקומו בתוך סוגי פיוטי הסליחות השונים – פיוטי תחינה, פיוטי זירוז ופיוטי וידוי.
בזכרי על משכבי – מילים וביצועים
מרובים הם פיוטי הסליחות, ובמבט ראשון נראה שדומים הם בתוכנם. ברם המתבונן בהם מקרוב יגלה ששונים הם בסגנונם ובמה שמבקשים הם לומר. יש מהם שראוי לכנותם "פיוטי זירוז", דוגמת "בן אדם מה לך נרדם", שבו הפייטן מבקש לעורר את עצמו ואת הקורא למעשי התשובה, ולא בכדי הושם פיוט זה בפתיחה לסליחות. אחרים אינם אלא "וידויים" הכתובים בחריזה, דוגמת "רבונו של עולם, אתוודה על עבירות קלות וחמורות". רבים הם 'פיוטי תחינה', דוגמת "יה שמע אביוניך", "אליך ה' נשאתי עיני" ו"אתאנו לחלות פניך", שבהם מביע הפייטן את חששו המעורב בתקווה שאכן יאזין האל לחרטתו ויקבלו אליו בתשובתו. "אבינו לבניך, אל תעלם אזנך" – זועק הפזמון החוזר בפיוט "יה שמע אביוניך".
מתוך תכלאל, תימן, המאה ה־17
שונה מעט הוא הפיוט "בזכרי על משכבי". אין ספק ששייך הוא לסוג "פיוטי התחינה", ועל כך יעידו כמה מבתי הפיוט שבהם פונה הפייטן לאלוהים ומתחנן על נפשו, אלא שפנייתו זו מעורבת בתוך שיח המתקיים בינו לבין עצמו. הפייטן נתון כל העת בהתבוננות עצמית, והיא שמביאה אותו לפנות לאלוהים. "בזכרי על משכבי, זדון לבי ואשמיו" – כך נפתח הפיוט. זיכרון האשמה המתעורר בקרבו מביא את הפייטן אל בית האלוהים, אולם הוא אינו פונה אל האלוהים לפני שהוא מסכים בדעתו כי אכן אלוהים ירצה להושיעו: "נִפְּלה נא ביד ה', כי רבים רחמיו".
בשני הבתים הבאים באה פנייה ישירה לאלוהים, והיא אינה שונה בתוכנה מפניות בפיוטי תחינה אחרים. הפייטן פורש בה את מצוקתו הרבה, הוא מדגיש כי אלוהים הוא תקוותו היחידה ולמעשה מנסה לשדלו להושיעו בטענות שונות. אולם מיד לאחר מכן שב הפייטן ומדבר ספק אל עצמו ספק אל אלוהים, וברגע של פיכחון רפלקטיבי הוא אומר: "מה יתאונן ויאמר, מה ידבר ויצטדק, יציר חומר אשר תשוב, גוויתו כאבק דק", והוא מוסיף והולך: "מה יתן לך האדם, כי ירשע וכי יצדק."
